פרשת וארא כח' טבת תש"פ

אשכולות המלכא 
הגות , מוסר , הלכה ופרשת השבוע - הרב שאול מלכא

תפילה ונאקה = ישועה

לפי רבינו הספורנו קיימות שלש סיבות לגאולת עם ישראל ממצרים: הראשונה –

"זכות אבות", השנייה "ברית אבות" כפי שהבטיח הקב''ה לאברהם בברית בין

הבתרים, וזהו שנאמר בפסוק הקודם "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את

ארץ כנען", והשלישית: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים

מעבידים אותם ואזכור את בריתי".
השאלה היא, אם יש זכות אבות ויש הבטחה בברית בין הבתרים,
מה הצורך בסיבה השלישית שהיא נאקת בני ישראל ותפלתם מעומק הלב?

מבאר הספורנו כי מאחר ששקעו במ''ט שערי טומאה, הם היו כל כך רחוקים ממצב

של אפשרות להיגאל ולהיקרא עַ ם ה', עד כדי כך שהמלאכים בעת קריעת ים סוף

קטרגו ואמרו "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". במצב כזה, גם אם

היו נגאלים לא היה שייך שיקבלו את התורה ויכנסו לארץ הקודש. ההתקרבות

וההתעלות נעשתה רק על ידי נאקתם ותפלתם בצר להם. רק כך נהיו ראויים וזכר

להם ה' את בריתו, כעניין שנאמר "וירא בצר להם בשמעו את רינתם ויזכור להם

בריתו" (תהלים ק"ו) נמצא כי למרות הזכויות הרבות, ללא מפתח התפילה, לא ניתן

לזכות בכל הטובות. העניין יובן במשל לתייר שנסע לבית מלון מפואר, ולאחר

שעות נסיעה מתישות הגיע למחוז חפצו. התשלום ניתן מראש, הכל סודר עד

לפרטים הקטנים, ואף המפתח נשלח אליו בדואר. ביקש האיש להיכנס כבר לחדרו

במלון ולפוש מעט, אך כשהגיע לפתח החדר, טפח על מצחו בצער, נזכר שאת מפתח

החדר שכח באחד האתרים בהם טייל. והנה, הבחין בצד במפתח זרוק. ניסה את

מזלו, ולשמחתו המפתח אכן נכנס לחור המנעול, אך לא הצליח לסובבו. עלה בדעתו

לשפשף את שיני המפתח בחוזקה, ואכן לאחר פעולה זו הצליח לפתוח את הדלת

לרווחה. בדיוק כך פועל מפתח התפילה. התפילה היא המפתח הפותח את הדלתות

והשערים לכל העולמות, וגם כאשר נגזר על האדם לזכות בשפע של

רוחניות וגשמיות, אם אין לו המפתחות שהם התפלות והבקשות, הוא לא יזכה

בשפע. אבל לעתים גם בתפילה פשוטה לא די. פעמים שצריך את הנאקה

והצעקה: ה', הצילני! ("שמעתי את נאקת בני ישראל"), כמו מפתח שצריך לשפשף

את שיניו על מנת שיפתח, ואז התפילה בוקעת רקיעים.

מנהג אפוף מסתורין היה לבעל שם טוב הקדוש. מידי פעם במוצאי שבת היה עורך

נסיעה לאי-שם, ומצרף עמו כמה מתלמידיו, אשר לא ידעו את מטרת הנסיעה

וסיבותיה. במוצאי שבת אחת, הורה הבעל שם טוב לתלמידיו להצטרף אליו

לנסיעה. היה זה יהודי חסיד וירא שמים, שלא זכה בכל יום לקבל אורחים יהודים.

הזדרז האיש וערך לפניהם שולחן לסעודת "מלווה מלכה", אך מכיוון שעני ודל היה,

לא היה בידו מה להגיש זולת מעט ממאכלי השבת שנותרו.

למרבה הפליאה, פנה הבעל שם טוב אל הכפרי ואמר בחוסר שביעות רצון: "זהו

זה? אין די בכך! יש להוסיף עוד מאכלים...". התלמידים, המה ראו כן תמהו, אך

בהכירם את רבם, ידוע ידעו כי יש דברים בגו. נבוך, נכנס הכפרי אל המטבח ותר

אחר מאכלים נוספים, אלא ששב בידיים ריקות. לא ידע היהודי את נפשו, ומרוב

צער התכנס בפינת הבית והחל לבכות ולהתפלל מעומק לבו: "ריבונו של עולם! תן

לי שאוכל לתת לאחרים". בסיום הסעודה הדלה, הודו הבעל שם טוב וחבורתו

לכפרי על האירוח, ועשו דרכם חזרה. לשנה אחרת, לקחם הבעש"ט שוב לאותו

כפרי, ומה השתוממו לגלות כי בקתתו המטה ליפול של האיש, הפכה לארמון רחב

ידיים, גינה מעטרת אותו סביב, ובתוך הבית רהיטים יקרים וכלים נאים. חרד

האיש לקראתם, וערך לכבודם סעודה גדולה מלאה כל טוב. בתוך הסעודה, סיפר

להם כי בביקורם הקודם הם הניחו ברכה אל ביתו, ומאותו זמן, האירה לו

ההצלחה את פניה ונהפך עליו הגלגל לטובה. בדרכם חזרה, תלו התלמידים ברבם

הקדוש עיניים שואלות שיבאר להם סודו של דבר. "דעו" אמר להם הבעל שם טוב

"מן השמים רצו להשפיע על אותו יהודי שפע טובה וברכה, אך הוא תמיד הסתפק

במה שיש לו ולא התפלל על כך."הייתה חסירה אפוא תפילה קטנה כדי שיקבל את

כל השפע שראיתם. בכך שדחקתי בו להביא מאכלים נוספים, עוררתיו להתפלל

ומזלו התהפך".

"וידעתם כי אני ה'" (שמות ו', ז')

הקב"ה מתאר בפני משה את הגאולה

הקרובה על מנת שיגיד את הדברים

לישראל. בתוך הדברים הוא אומר לו:

"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים

גדולים ולקחתי אתכם לי לעם... וידעתם

כי אני ה'". אמירה זו חוזרת על עצמה

בפרשת בא (לקמן י', א'-ב'), כאשר הקב"ה

מצווה את משה להתרות בפרעה לפני

מכת ארבה: "ויאמר ה' אל משה בא אל

פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב

עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו:

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר

התעללתי במצרים ואת אותותי אשר

שמתי בם וידעתם כי אני ה'".

ה' יתברך הכה את מצרים בעשר מכות,

והשתמש לשם כך בכל סוגי שמשיו

ומשרתיו עושי רצונו: במים, באש,

ברוח, בחיות ובבהמות.

נשאלת השאלה: לשם מה הפליא

הקב"ה במצרים מכות כה רבות? מה

היה הצורך להרבות ולהעצים אותן?

והלא יכול היה להכניע את מצרים במכה

אחת! אם היה משאיר את מכת דם בכל

גבול מצרים במשך חדש ימים, ודאי לא

היו המצרים מסוגלים לסבול יותר, והיו

מסכימים לשלח את בני ישראל...

מדוע, אפוא, הביא הבורא על מצרים

עשר מכות, ולא היכה אותם מכה אחת נאמנה והכניעם?

טעם הדבר הוא, כי תכלית המכות לא

הייתה רק להכניע את המצרים אלא

"וידעתם כי אני ה'" – לחזק, לחסן

ולהשריש את אמונת ה' בלב עם ישראל,

ולשם כך היה צריך בעשר מכות שונות,

כדי להראות שלבורא יתברך יש שליטה

מחלטת בטבע, "ומלכותו בכל משלה"

(תהלים ק"ג י"ט).

"הטבע" בגימטריה אלקים (ככתבו),

ללמדך שהטבע בידו יתברך "כחומר ביד

היוצר" (ירמיה י"ח, ו'), והוא בורא ומנהיג

לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

"ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך".

"אלוהים" לפי הפשט כאן, הוא "שופט" שתפקידו להעניש את

פרעה. בעל "העמק דבר", רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב

מוואלוז'ין, מבאר שהקב"ה אמר למשה: אתה תלך לפרעה, אבל

לא בתור "משה". אתה תלך אליו על תקן "אלוקים". ותפקידו של

אהרן? הוא יהיה הנביא, זה שמדבר בשם האלוקים על שעתיד

להגיע. מה זה משנה מי מהשניים משה או אהרון ידבר עם פרעה

בפועל? נתרץ ע"פ משל.

עני מרוד היה רבי אברהם אבן עזרא כל ימי חייו, באחת הפעמים

בה ביקש להתקבל כרב במקום מסוים, כדי להביא פרנסה לביתו,

סורבה הבקשה. לבושו המרוט של האבן עזרא, גרם להם לחשוב

שלא ייתכן שעני כזה יכול להיות רב. כדברי שלמה המלך "וחכמת

המסכן בזויה". האבן עזרא החליט ללמד את בני המקום לקח שלא

ישכחו. הוא ניגש לשוק המקומי ובחר קצב יהודי רחב כתפיים,

זקנו יורד לו על פי מידותיו, ומראהו מרשים מאוד. הקצב היה בור

ועם הארץ, אולם האבן עזרא שידע את תנאי השכר המוצעים,

חתם עמו עסקה הגונה. הקצב התחייב רק לעשות תנועות מיסטיות

בידיו, לגלגל את עיניו ו... לשתוק. האבן עזרא התחייב להצלחת כל

השאר. ניגש רבי אברהם לגבאי והציע לו רב מיוחד. הקצב הלבוש

בבגדים רבניים שבה את לב הקהל ועל אתר הסכימו למינוי. נעמד

האבן עזרא והכריז שהרב בעל מהלכים הוא במתיבתא דרקיעא,

ממונה לסדר את ענייני היהודים בשמים ממעל כאשר הוא על

הארץ מתחת. "תשאלו מה שתחפצו", אמר האבן עזרא, "אכנס אני

אל הרב ואשיב לכם תשובה". השאלות זרמו בהמוניהן, אפילו לא

בשביל לדעת, רק כדי להרגיש ולהתרגש ששאלו את הרב הגדול.

והתשובות היו נפלאות. "הרב" ו"שמשו" עשו עצמם כמתלחשים

לרגע ואז הגיעה תשובה: "מפי אורים ותומים"...

ההסדר המוזר נמשך כחודש, ואז הגיעו בני הקהילה והכריזו על

אולטימטום: רצוננו לשמוע את מלכנו. האבן עזרא ישב עם הקצב

בחדר הסגור ויחד שיננו את השאלות שתבואנה ואת התשובות

שיינתנו. הראשון יבקש ממך תיקון לתפילין שנפלו מידו, אמר לו

רבי אברהם, אתה תענה שהוא ירים אותן, ינשקן וייתן צדקה.

השני יבקש עצה לשלום בית ואתה תדחה אותו ותאמר לו שיבוא

בשבוע הבא. השלישי יאמר שיש לו ספק על כשרות הפרה שלו,

תייעץ לו לשחוט אותה, להוציא את הריאה, לנפח ולבדוק בתוך

מים אם יש בועות - זה טרף, ואם לא זה בסדר. למחרת נתלו

מודעות ברחבי העיר שהרב החדש מוכן לקבל שאלות, והאבן עזרא

חמק מן העיר בלאט. הראשון הגיע עם שאלת הכשרות. את

התשובה להרים את הפרה ולנשק אותה, הוא לא הבין, אבל מילא,

כך אמר הצדיק. השני הגיע עם תפילין שנפלו ונצטווה להגיע בעוד

שבוע. השלישי שקָ בל על שלום הבית שלו, נענה: תשחט אותה,

תוציא לה את הריאה, תנפח...כאן הבינו בני העיר שנפלו קרבן

לתרמית, קמו על המתחזה וסילקוהו בבושת פנים...

וכעת להסברו של הנצי"ב: הקב"ה מסביר למשה שפרעה חייב

להבין שיש סמכויות! כולם רוצים לגשת ולדבר בעצמם עם

הסמכות העליונה, אבל לפרעה לא תהיה גישה אפילו למשה, שכן

הוא עכשיו מייצג את "אלוהים" עבור פרעה.

עם אלוקים לא מדברים בצורה ישירה ומתי שמתחשק לך. גם אם

אתה פרעה האדיר ששולט על אימפריה. אתה תדבר רק עם הנביא

שלו והוא יחליט מה להעביר לסמכות העליונה...פרעה לא מקבל

את הזכות לפנות ישירות לסמכות העליונה. הוא זקוק למתווך.

אבל בני אברהם יצחק ויעקב אינם זקוקים לתיווך, אינם צריכים

לבקש רשות, אינם תחומים בזמני קבלה ובשעות כניסה. מתי

שתרצה, כמה שתרצה וכל מה שתרצה. זה אפילו לא קשה. זה לא

מצריך מאמץ רב. צריך רק לפתוח את הפה ולדבר כפי שכתבו

חז"ל: "כדבר איש אל רעהו" (עיין מס"י פרק י"ט).
"ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו".

חודש שבט - שבת מברכין

א. מזל "דלי"

מזלו של חודש שבט הוא "דלי"
(ברייתא דרבי ישמעאל פ"ב).

הטעם: על שם הכתוב (במדבר כד): "יזל מים מדליו

וזרעו במים רבים", והרי בחודש שבט כבר ירדו רוב

גשמי השנה, והבורות מלאים, והמים שבבארות

עולים, וכששואבים מים בדלי - שואבים ממרומי

הבור ולא מעמקו, וכשמוציאים את הדלי מן הבור -

מימי הבור נוטפים מדפנות הדלי, כפי שנאמר: "יזל

מים מדליו" (ספר התודעה חודש שבט).

ב. יום א' בשבט

אחד בשבט משול כיום מתן תורה (מדרש תהלים פ"ח).

הטעם: לפי שבאחד בשבט ניתן לישראל את משנה

התורה, הוא ספר דברים (שם).

ג. הימים שבין א' בשבט לז' באדר

הימים שבין א' בשבט לז' באדר מסוגלים ביותר לכח

ההתחדשות בעסק התורה
(ספר התודעה חודש שבט).

הטעם: במשך שלושים ושבעה ימים אלה דיבר משה

לישראל את משנה התורה בעבר הירדן בארץ מואב.

שם הוכיחם על כל אשר מרו את פי ה' בארבעים שנה

שהיו במדבר; שם חזר ושנה להם הרבה מן המצוות

שכבר נאמרו בהר סיני ובאוהל מועד, וגם ביאר להם

מצוות חדשות שעדיין לא נאמרו להם;

וכן נתן להם את הברכות והקללות. שלושים ושבעה

יום דיבר משה את כל הדברים האלה אל כל ישראל,

באחד בשבט התחיל, ובשבעה באדר השלים. תחילת

דיבורו היה: "רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם

ובואו הר האמורי ואל כל שכניו... ", וסוף דבריו:

"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך,

ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך, ואתה על במותיך תדרוך".

פעם שאל הגאון בעל 'שבט הלוי' זצ"ל את הגאון

רבי יעקב אידלשטיין זצ"ל

כיצד זכיתם ל'כח' עליון כזה שכל ברכותיכם

ותפילותיכם מתקבלים בשמים ופועלים פעולתם לטובה... 

תחילה ניסה רבי יעקב לבטל את עצמו
ושאל מנין לכם שהם פועלים ... 

אבל משלא נתקבלו תירוציו נענה ואמר, 

שמא כל זה ב'מידה כנגד מידה'

כי קהל גדול בא אלי והנני שומע ומקשיב לכל יחיד

ויחיד מהם ב 'סבלנות' עצומה, איש איש היוצא

מביתי מבלי שנשמעו כל דבריו באוזן קשבת , על כן

גם בשמים אומרים נשמע בסבלנות את כל דבריו עד

תומם ונמלא את בקשותיו ותפילותיו.

ביקור הצאר הרוסי
החפץ חיים התריע תמיד שיש להיות מוכנים כדבעי לגאולה. וסיפר סיפור מעשה ששמע, "סיפור יפה מאד", כעדותו.

מעשה בצאר הרוסי, שהביע רצונו לסקור את גדודי צבאו ולעמוד על הערכותם לקרב. ביום המיועד ערכו המפקדים את החיילים בטורים, נשקם בידם, מוכנים ומזומנים לקדם את פני הצאר. המפקדים עמדו בראש הגדודים עטויים בעדיהם, מכובעי הגדילים הגבוהים, הכותפות ואותות ההצטיינות, ועד למגפיהם הבורקים. השמש קפחה בכל עוזה, ופמלייתו של הצאר בוששה לבוא. הזעה נגרה פלגים-פלגים והמפקדים התייסרו במדיהם ההדורים עמוסי הקישוטים. כך נקפה שעה ועוד שעה, ואחד המפקדים קרא: "די, איני יכול לשאת זאת עוד. אני פונה אל המחנה, להתקרר מעט בצל האוהל!"

אמרו לו חבריו: "עשה כחפצך, אנו נמתין כאן, ויהי מה!"

הלך המפקד ונפש מעט באוהל. הפיג את להט חום מדיו וייבש את זעתו. לפתע שמע תרועת חצוצרות. זינק בבהלה והחל לרוץ. ממרחק ראה את הצאר פוסע מטור לטור, מגדוד לגדוד, חולק שבחים למפקדים ומעלה אותם בדרגה בזה אחר זה. משהגיע לגדודו של אותו מפקד, מצאו בלא קצין שיקביל את פניו. תוהה ורוגז, והקצין הגיע בריצה בהולה, מתנשם ומתנשף. נבוך עמד לפני הקיסר, שתלש ממנו את דרגותיו והשליכן ארצה...

הנה כי כן, בשביל התרשלות של שעה, בשעה המכרעת, איבד המפקד את עולמו. כל רעיו הועלו בדרגה, המִפְקָד היה בעבורם מאורע של ששון ושמחה, ובעבורו היה זה היום המשפיל בחייו, בו הושם לקלס לעין כל.

בשביל התרשלות של שעה, הפסיד הכל!...

מצויים אנו בתקופת 'עקבתא דמשיחא'. לפי כל הסימנים שמנו חז"ל, הנה זה עומד אחר כותלנו. מחכים אנו לו בכל יום שיבוא – כמה עלינו להיות מוכנים לבואו ב'מורא גדול, זה גילוי שכינה'! שכאשר ה' יגיענו למועדים ולרגלים קדושים, הבאים לקראתנו לשלום בבנין עירו ובעבודתו, תהיה עבורנו הגאולה לששון ולשמחה, במצאה אותנו מוכנים ומזומנים לקראתה! (עלינו לשבח, מאמרי החפץ חיים)

מעשה באדם לוטש יהלומים וחורז מרגליות, שפרנסתו קלה וברווח, אך כִּילָי וקמצן היה, אגר כל פרוטה. לא קנה כלי בית, לא חידש בגדים. מהלך היה בסחבות בלואות וקונה משיירי המזון בשוק. ואשתו,מה תאמר. נשאה סיבלה בדומיה והחרישה.

אך עדיין לא נחה דעתו. שהרי לא עלה בידו לחסוך את כל רווחיו, עדיין מוציא הוא פרוטות. ועל מה, על אוכל מתכלה שסופו לאשפה!

יום אחד שומעת אשתו זעקות מחרידות מקיטון עבודתו: "הצילו! גזלן, שודד, חמסן!"...

נרעדה, שודד חדר לבית, ועיסוקו של בעלה באבנים טובות השוות הון עתק! מיהרה והזעיקה את המשטרה. מיהרו השוטרים, והזעקות אכן נשמעו בבירור. הסתערו לקיטון, ומצאו בו אדם מַזֵה רָעָב לבוש קרעים. ודאי נווד הוא, שניסה לשדוד כדי להחיות את נפשו! אסרוהו, וגררוהו אל השופט. והאשה משתרכת אחריהם. טוענת שזה בעלה, ואיש אינו מאמין לה.

"מה העניין?" שאל השופט.

"שוד ארע בקיטון הצורף, ואדם זה נמצא מסתתר בו", הצהיר השוטר.

"זה בעלי", התייפחה האשה, "הוא הצורף!"

הוא השודד", צרח הבעל בטירוף. "מה לי ולו, מדוע חומס הוא את יגיעי ומכלה את כל עמלי, טוחנו בשיניו ומאבדו לריק!"

הבין השופט שלפניו קמצן מועד שנתבלעה דעתו מרוב קמצנותו. נענה ואמר: " אכן, צודק אתה! אמנם את הנעשה אין להשיב ומה שהיה היה, אבל מעתה ואילך ישרור משפט צדק!" קרא לשוטר והורהו: "עליך להתלוות לאדון לביתו ולהשגיח על פיו שלא יחמסנו עוד! אל תתן לפה לחמוס דברי מאכל, עליך לעמוד על המשמר!"

הכל שמעו ותמהו, רק הכילי המטורף שש ועלז. הלך לביתו, והשוטר עימו. עשה השוטר מלאכתו נאמנה, וכעבור שבוע ביקש הכילי בשארית כוחותיו שישאוהו אל השופט. "ירשני כבודו לקחת דבר מה לפי", לחש באפיסת כוחות.

"מה?!" תמה השופט, "כלום ברצונך לפטם במו ידיך את השודד האכזר החומס את יגיעך?!"

"סכלתי", התוודה הקצמן, "טעיתי בחשבי שפי הוא איבר לעצמו, כל גופי חטיבה אחת, והאוכל הבא לפי מזין את האיברים כולם"...

העלון מוקדש להצלחת

רוברט ושושנה גזיאל הי"ו

ובני ביתם

בכל אשר יפנו ישכילו על מרומי ההצלחה, ברוב אושר, עושר וכבוד, לאורך ימים ושנים

2.                   כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

יום אחד צלצל הטלפון של ד"ר אלי שוסהיים, יו"ר אגודת "אפרת". על הקו היה יהודי לא מוכר. המטלפן הודיע שהוא משוחח מארה"ב, וביקש לדבר בעילום שם. "ד"ר שוסהיים, אני מבקש שתיתן לי את מספר החשבון של 'אפרת', כדי לתרום 25,000 דולר".

ד"ר שוסהיים התרגש מאד למשמע אוזניו והודה לתורם האלמוני בחמימות רבה על רצונו להיות שותף בהצלת חייהם של ילדי ישראל, אבל התורם האלמוני עוד לא סיים. הוא הודיע שאין לו כוונה לתרום סתם תרומה, אלא יש לו מטרה מאד מסוימת לתרומה: "אני מבקש לתרום לקמפיין פרסומי גדול, שבאמצעותו כל מדינת ישראל, ללא יוצא מן הכלל, ידעו ש'אפרת' מעניקה סיוע לנשים הרות השוקלות לבצע הפלה מסיבה כלכלית".

ד"ר שוסהיים הופתע מאד. מעולם לא קיבל דרישה מתורם שתרומתו תיועד דווקא לפרסום. אולם בכל מקרה שמח על מטרת התרומה המכובדת, בשל ידיעתו את החשיבות הרבה הקיימת  בפרסום שבאמצעותו ניתן ליידע את הנשים שעקב מצוקתן החליטו להפסיק את חיי עובריהן, אודות הסיוע הכלכלי שהן יכולות לקבל. ד"ר שוסהיים לא התאפק וביקש להבין מדוע דווקא למטרה זו מבקש התורם האלמוני לתרום תרומה כה מכובדת.

במענה לשאלה גולל האיש מעבר לקו את סיפורו האישי, שעמד מאחורי החלטתו: "לפני שש וחצי שנים, בהיותי בישראל, מובטל, ובבית שני ילדים קטנים שאין לי יכולת כמעט להאכילם, אשתי מבשרת לי שהיא בהריון. קיבלתי את הידיעה כרעם ביום בהיר ומיד החלטנו לבצע הפלה. פנינו לעובדת הסוציאלית אשר המליצה לנו להפיל את העובר, ובועדה להפסקת הריון קיבלנו ללא כל קושי אישור מיידי לביצועה. ביום שיועד לבצע את ההפלה ולאחר שעשינו את כל ההכנות כדי לצאת מהבית ולהגיע לבית החולים, שמענו דפיקות בדלת. בפתח עמדה אישה עם ילד קטן אשר הציגה עצמה כמתנדבת באגודת "אפרת". הופתענו ולא הבנו לשם מה היא מגיעה דווקא בעת שאנו לחוצים לעזוב את הבית. היא ביקשה סליחה על ביקורה הלא מתואם וסיפרה שקיבלה מידע אודות ההפלה שאשתי עומדת לבצע, על רקע מצוקה כלכלית קשה. משנכנסה פנימה, הצביעה על בנה וסיפרה את סיפורה: "לפני שלוש שנים גם אני עמדתי להפיל בגלל קשיי הכלכליים, ובזכות הסיוע, הליווי והעידוד שקיבלתי מ"אפרת", קרעתי את האישור שקיבלתי מהוועדה להפסקת הריון, והילד שאתם רואים זוהי התוצאה. היום אני מאושרת ושמחה בכל רגע על שנמנעתי להפיל. אני מציעה לכם להמנע מלהפיל את העובר, ואגודת "אפרת" תעניק לכם סיוע כלכלי, כמו שהיא עושה במקרים כאלו". אשתי ואני התרגשנו מאד כשראינו את הילד החמוד של המתנדבת. זה היה עבורנו מספיק כדי להבין שלא נבצע את ההפלה על אף מצוקתנו. אגודת "אפרת" ליוותה ותמכה בנו מאותו רגע ועד שזכינו ללידתו של בננו דני, ילד חמוד ומתוק. בן שנולד לאחר שתי בנות".

ד"ר שוסהיים ניסה להיזכר בסיפור, ובעודו עושה זאת האלמוני המשיך וסיפר: "כחצי שנה לאחר הלידה, בהיותי עדיין מובטל, נאלצנו להגר לארצות הברית, ושם האיר לנו המזל פנים ומצבנו הכלכלי השתנה פלאים. על אף שאינני דתי, אני מאמין שדני שניצל בזכותכם, שינה את מזלנו לטובה. אלמלא מתנדבת "אפרת", לא היינו יודעים עליכם והיינו מבצעים טעות איומה. אני בטוח שיש אלפי מקרים כמונו שעקב מצוקתם הכלכלית מבצעים הפלה, מאחר שאינם יודעים על קיומכם. לכן אני רוצה לתרום אך ורק למטרה זו, כדי שתעשו קמפיין פרסומי גדול ושכולם ידעו עליכם ומה אתם עושים", סיים האלמוני את סיפורו המרתק.

הקמפיין הפרסומי הגדול שבוצע בשל תרומה זו, כלל שלטי חוצות ענקיים בכבישים המרכזיים בארץ, תחת הכותרת: "בגלל כסף לא מפסיקים חיים", והמציע לנשים הרות במצוקה כלכלית לפנות לאגודת "אפרת" כדי לקבל סיוע ולהמנע מהפלה. תוצאות הפרסום לא אחרו לבוא, ונשים רבות שהחזיקו בגזר דין מוות לתינוקן, חזרו בהן ופנו לאגודת "אפרת" לקבל סיוע. גם מספר רב של עובדות סוציאליות הפנו לאגודה נשים שעמדו להפיל עקב מצוקתן הכלכלית, וכך ניצלו חייהם של תינוקות רבים.