בס"ד יום שלישי 10.09.2013 

ביום כיפור, בשעת מנחה, קוראים את ההפטרה בספר יונה. צום קל 

רבותינו בגמרא (מסכת מגילה ל"א, ע"א) לימדונו שביום כיפור, בשעת מנחה, קוראים את ההפטרה בספר יונה.
אולם לא נתנו שם טעם לדבריהם. גם רש"י במקום לא נותן הסבר לכך. מאוחר יותר, הסבירו פרשנים שונים,
[בהם תלמידו של רש"י, ר' שמחה בן שמואל וכן פירוש האבודרהם] את קריאת ספר יונה כהפטרת תפילת מנחה
של יום כיפור, מאחר שבו מתבטא רעיון התשובה: "לפי שיש בו גודל כוח התשובה". טעם נוסף שנתנו: "ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני השם", וכך גם מובא בספרי ההלכה אורח חיים, משנה ברורה ובאר היטב.

אולם דווקא ספר יונה, אינו מרובה בדברי תוכחה על מנת שהשומעים יחזרו בתשובה. מבחינה זו, ספרו של יונה הנביא שונה מיתר ספרי הנביאים, מפני שהוא היחיד שבו הנושא העיקרי שמתואר ומדובר, איננו העברת דברי הקב"ה לעם על ידי הנביא. על יונה הנביא מוטל להעביר מסר קצר בן חמש מילים בלבד:
"עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת".

סיפור מעשה יונה הנביא בא ללמדנו את הרעיון עליו עמדו חז"ל כשתיקנו לקרוא בספר זה ביום הכיפורים.
כנראה שבדרך זו יש לראות ולהתבונן על כוח גודל התשובה ועל כך שאין אדם יכול לברוח מפני השם:

יונה הנביא, מקבל שליחות מאת הקב"ה, שליחות שהיא למורת רוחו. אמנם לכל אורך הסיפור לא נמצאת תשובה לשאלה מדוע ברח יונה? מפני מה הוא אינו רוצה שאנשי נינוה ישובו מדרכיהם הרעות? אך ניתן להסביר או לפחות לשער שיונה הנביא עושה זאת מאחר שלפי השקפתו, חזרתם בתשובה של אנשי נינוה עומדת בסתירה לעקרונות של יושר וצדק.

מסיפורו של יונה נראה שהוא אינו מוכן לקבל את רעיון התשובה: יונה מתנגד לעיקרון, שהתנערות מעשיית מעשים רעים וחטאים והאפשרות לחזור בתשובה מכל מצב, אפילו ממצבם של אנשי נינוה, מכל חטא, אפילו החמור ביותר, מובילה תמיד לסליחה. יונה רואה פסול ברעיון שאדם יכול להיפטר מכל עונש, אם רק מחליט לחזור בתשובה, על אף שעד אותה נקודה חי אותו אדם בחטא ועשה כל מעשה מושחת שחפץ בו. למעשה יונה תוהה איך יתכן שכל מעשיו הרעים של אדם ייסלחו, וחטאי העבר יישכחו.

לומדים מהתלמוד הירושלמי במסכת מכות (פרק ב' הלכה ו): "אמר רבי פנחס: 'טוב וישר'. למה הוא טוב? שהוא ישר. ולמה הוא ישר? שהוא טוב. 'על כן יורה חטאים בדרך' - שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרו להם 'חטאים תרדף רעה' (משלי ג). שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות' (יחזקאל י"ח). שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו.
היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך' - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה".

כלומר, ה"עיוות של הצדק" הוא אצלנו- בני האדם (המוגבלים בתפיסתם), ונראה שהוא נובע מהבריחה. עם כל החוכמה שיש בבני אדם (שאלו לחכמה), ואף עם הנבואה (שאלו לנבואה. ואולי רמז יש פה ליונה הנביא) לא נתפס רעיון התשובה. כי באמת לפי הצדק והמוסר, מי שעבר ועשה חטאים, חייב לשאת בעונשו. אולם במערכת המושגים של הקב"ה, התשובה תופסת את האדם ומתקנת את העיוות, את הפיספוס וההחטאה. וכך מדייק הירושלמי בפסוק 'על כן יורה חטאים בדרך' - הקב"ה יורה לחטאים דרך לעשות תשובה, דרך שמשיבה את החטאים - את מי שהחטיאו (פיספסו), מההחטאה והעיוות.

ואף שאין לנו בימינו בית מקדש שבו כהן גדול מכפר על עוונותינו בעבודת יום הכיפורים, עדיין התשובה עומדת במערכת שבין הקב"ה לנבראים. וכך אומר הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק א' הלכה ג'): "בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם".

בדרכנו, בני האדם, אנו נתקלים בהתלבטויות במאבקים פנימיים בין יצרים. שיקול דעת, דעת אנוש, עשוי להכריע את הכף. אבל כדי להגדיל את הסיכויים לקבל החלטה נכונה, עלינו לראות לנגד עינינו מהו היעד.
ראינו בסיפורו של יונה כי מי שבורח מייעודו נקלע לדרך ללא מוצא.
כעת נבין את הקשר וגם את הניגוד שיש בין הטעמים שנתנו חז"ל לקריאת סיפורו של יונה ביום כיפור: "לפי שיש בו גודל כוח התשובה" ויחד עם זאת, "ללמד לבני העולם שאין אדם יכול לברוח מפני השם".

נזכה לשוב בתשובה שלמה, ונוכל לראות בצורה ישרה את הטוב לנגד עינינו, כשם שיונה ראה לבסוף את טובתם של האדם והבהמה. 

שבת שלום וחתימה טובה