מדוע השתנתה מצוות צדקה והחזקת תלמידי חכמים עניים מכל מצוות התורה, שבכל המצוות "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" – בעולם הזה לא מקבלים את השכר שנאמר "היום לעשותן ומחר לקבל שכרן" – ואילו במצוות צדקה נאמר בנביא (מלאכי ג-י) "ובחנוני נא בזאת" ודרשו חז"ל: "עשר בשביל שתתעשר" (תענית ט.)?

שאלה זו הקשה האדמו"ר רבי יואל מסטמר זצ"ל, ותרץ באופן נפלא: התורה אסרה על הפועל העובד בכרם לאכול מענביו של בעל הבית, והתירה לו רק אם הדבר נעשה בעת עבודתו.

מסביר רש"י, שההיתר הוא בעת הבציר בלבד, אך כאשר עושה הפועל עבודות אחרות בכרם, אין לו רשות ליהנות מפירות הכרם. רק כאשר הוא בוצר את הענבים ומניחם בתוך כליו של בעל הכרם, התירה לו התורה לאכול ענבים כאוות נפשו.

נמצא, כי בשעה שנותנים לכליו של בעל הכרם, יכולים גם הפועלים ליהנות ולאכול לשובע נפשם. וזה ההבדל שבין מצוות צדקה לבין יתר המצוות. בכל מצוות התורה – שכרנו מזומן לעולם הבא. אך במצוות צדקה, כאשר מסייעם בידי תלמידי חכמים עניים, הרי אלו כליו של הקב"ה ממש! ומי שנותן אל תוך הכלים, בדין הוא שיקח גם לעצמו. ולכן השכר שלו הוא גם בעולם הזה.

האדמו"ר מסטמר זצ"ל בעצמו היה ידוע כאחד ממחלקי הצדקה הגדולים בדורו, וכל הכספים שהגיעו אל שולחנו חולקו עוד באותו יום לעניים

ולנצרכים.

פעם הגיע אליו עני, שהתלונן על מצוקותיו הגדולות, וביקש את סיועו של הרבי. הוא סיפר בברי על כך שהתאלמן מאשתו ונותר לבדו עם מספר יתומים. עוד סיפר, כי רגלו האחת קטועה – ופשט את ידו כדי לקבל צדקה מהרבי.

הרבי נתן לו, כמו לכולם, סכום כסף גדול.

לאחר מספר דקות נכנס המשמש-בקודש אל הרבי וכולו סוער ורוגש.

"מה קרה?" שאל הרבי.

"העני שהיה זה עתה בחדר והציג את עצמו כמי שנקטעה רגלו, אינו חיגר בכלל... ראיתיו יוצא מן החדר והולך על שתי רגליו כאחד האדם..." סיפר הגבאי.

והרבי – רק שמע את הדברים – קם מכיסאו, אף הוא נסער עד מאד. הגבאי חשב שהרי יצווה עליו לתפוס את העני ולקחת ממנו את כל הכסף שנתן לו. מה גדלה פליאתו כאשר שמע, שהרבי משמיע אנחת רווחה ואומר: "אה, איזו שמחה! איזו שמחה גרמת לי בדבריך! ברוך השם, שהעני הזה אינו חיגר"...

לאחר דקות נוספות נכנס הגבאי בשנית, ובפיו הודעה נוספת: העני גם אינו אלמן. "ראיתי את אשתו בחוץ"... ושוב מביע הרבי את שמחתו העצומה על כך.

בס"ד עמוד 2

המשרת והדגים

הרב "ישועה ורחמים" זצ"ל חיבר משל נאה:

משל לשר שבנה ארמון לתפארת, צריחי שחם ופיתוחי שיש, וגינה נהדרת משתרעת לפתחו, ובמרכזה – ברכת דגי נוי ססגוניים, מרהיבים עין כל רואה. אהב השר לשבת על הספסל, לגדת הברכה, והייתה שורה עליו שלוות נפש והרחבת דעת, בהתבוננו באשד המזרקה ובשיוט האצילי של הדגים במים התכולים.

החליט בליבו: סוכן הבית אחראי לתחזוקת הארמון, הגנן אחראי לטיפוח הגינה – ואני אהיה האחראי להזנת הדגים בברכה.

בצהרים, לאחר שסעד את ליבו, פנה אל המשרת ונתן בידו פת לחם משולחנו: "לך אל הברכה", אמר לו, "ותפורר את הלחם לתוכה, מזון לדגים".

נטל המשרת את הפרוסה ויצא.

קם השר וניגש אל חלון הטרקלין. הגינה השתרעה לפניו בכל יפעתה. ראה את המשרת חוצה את שביליה והולך אל הברכה, מתיישב על הספסל בהרחבת הדעת, משלב את רגליו – ואוכל את הפת...

הזדקף השר וקרא לעוזרו: "רוץ", אמר לו "וקרא אלי את המשרת!".

מיהר העוזר ושב בלוית המשרת הנפחד.

"לשם מה נתתי לך פת לחם?" חקר השר.

"לתתה לדגים", לחש המשרת.

"ואתה, הרעב היית?" שאל השר.

"לא", ענה המשרת, "אכלתי כל שובעי בחדר המשרתים".

"שבע היית, אפוא. ומה עשית בפת שנתתי לך?"שאל השר.

"א...אכלתיה" לחש המשרת, "ט..טעימה הייתה..."

ולמה לא פוררת אותה לדגים, כאשר ציויתי?" רעם קולו של השר.

"א... אני אומר לך.. ה... הדגים רבים היו, ו... לא ידעתי למי מהם לתת... וגם.. הפרורים אינם מספיקים לכולם, וגם... לא יהיו שבעים מכמה פרורים... גם ראיתי שכאשר נותנים להם פרור, כולם מתקבצים ובאים, חוטפים ונוגסים, בלי סדר ומשטר... אז חשבתי, שמוטב כי אני אוכל ואשבע..."

העבד דיבר וגבותיו של השר התרוממו בתמיהה. בקושי כבש את זעמו, והתאפק מלקטוע את דבריו. עתה נענה ואמר: "הסיימת את דבריך?"

המשרת הנהן מצפה לבאות.

"אם הדגים חסרי נימוס הם, ואינם ראויים בשל כך להאכילם, ראוי אתה אפוא שירעיבוך עד מוות", אמר לו השר, "ואם אין הפרורים מספיקים לכולם – הן לא יחסרו פרורים על שולחני, שלוש פעמים ביום. אבל מעבר לכך – מי שמך למחשב חישובים ומחליט החלטות? קיבלת פרוסת לחם בצרוף הנחיות ברורות. באיזו זכות הפרת את הפקודות?"...

שאלה:

א. מהן הסגולות של התיקון הכללי?
ב. אם יש פסוקים שמעידים על הגאולה בשיר השירים?
ג. מתי תבוא הגאולה?השנה שנה הבאה?

תשובה:

א. לפי הידוע ומפורסם בכל הספרים הקדושים, אמירת תהילים בכוונה ובהכנעה, כוחו רב לכפרת עוונות ולדחות כל מיני פורענויות ופגעים רעים מהאומר ומעל אנשי ביתו ומשפחתו, ולפתוח שערי ברזל

נעולים ולקרוא לאסירים דרור.

בתלמוד מבואר כי דוד המלך התפלל כי כל האומר את התהילים שהוא היה אומר שייחשב להקב``ה כדבר החשוב ביותר, וכמובן שנענה בתפילתו.

רבי נחמן מברסלב זצ``ל סידר עשרה פרקים מתוך כלל הספר שלפי דעתו הם סגוליים יותר וכוללים יותר, משאר הפרקים, וזהו מה שנקרא על ידו בשם 'התיקון הכללי'.

יש לציין כי לפני רבי נחמן וגם אחריו, היו הרבה מגדולי ישראל שבחרו בפרקים שונים ויחודיים מספר תהילים וקבעו לאומרם בכל יום, כסגולה לכל דבר, כל אחד וסדרו הוא, כל אחד מטעמו הוא, ואף רבי נחמן שמסר את

עשרת הפרקים התחיל לגלות קצת את ביאור הפרקים היחודיים האלו, ולא הספיק לגלות את הכל עד שנפטר מן העולם.

ב. כל ספר שיר השירים הוא שיר געגועים מכנסת ישראל המבקשת לראות את השראת השכינה בעולם שתהיה לעת הגאולה ברמהכפי שהיה ביציאת מצרים ומתן תורה.

ג. לא יודע. אחכה לו בכל יום שיבוא.

בס"ד עמוד 3

תורתנו הקדושה היא מקור המדעים והחכמות

זכריה ליטף את זקנו ברוך, הנה עומד חלומו הגדול להתגשם. תמיד היה סקרן לדעת מה נעשה בשעריו של מפעל אדיר ורחב הידיים, הנמצא בסמוך לביתו. המפעל ההוא, כך אומרים כולם, מייצר טונות של אריגים. על פי הרעשים העולים מכיוונו, הוא יכול להסיק בנקל, כי ללא ספק, פועלים בן כתליו עשרות מכונות. משוכללות מאד, כך נראה. עוצמתיות ומחושבות, הוא מעריך.

יום אחד גם עולה הדמיון בידו, סוף סוף ניתנה לו הזכות במציאות להכנס ולראות בפלאי המפעל, בשיטות החדשניות, בטכניקות המשכוללות.

רק דורך הוא על סף המפעל, מקבל אותו בעל המפעל בזרועות פתוחות, ובסבר פנים יפות. מכניס אותו ראשית אל אולם הפרוזדור המוביל אל אולם המכונות.

"סליחה, רק רגע קט", הוא אומר לו, "חכה רק דקה, אני כבר חוזר".

מסוקרן, מביט הוא כה וכה, והנה מה הוא רואה בחדר התחזוקה? לוח מעניין מאד. הוא עמוס בכפתורים

מכפתורים שונים, יש אשר אורות מהבהבים מעליהם, כאלו שאורותיהם אדומים או ירוקים, ואפילו גם כאלו שהם צהובים. זה בהחלט נראה משעשע. מה יש לו לעשות יותר טוב מאשר לשחק בכפתורים הללו. נחמד, הלא כן?

מסובב הוא כאן, מדליק אור כתום, מכבה ירוק, חגיגה!

"אויה!" נשמעות לפתע זעקות שבר, המכונות החלו לקרוע לחתיכות סחורה משובחת וחדלו לפעול, החורבן היה נורא.

והמבקר הנבוך? הוא לא ידע את נפשו, מדוע צועקים עליו? מה פתאום מאשימים אותו? מה הוא כבר עשה? הוא רק הזיז כפתור? רק שיחק באורות מעניינים?

"אבל" הם עונים לעומתו באצבע מאשימה, "איך לא תחשוב שמעבר לכפתורים הללו עומדות מכונות משוכללות, כל הזזת כפתור, הרמת מתק, סיבוב שעון, מאחורי כל דבר כזה תלויים עולמות?

בדיוק כמו אותו סכל, שאינו מאמין כי לכפתורים אותם הוא מזיז בזה החדר,

יש השפעה באולם הסמוך. ממש באותה תאוריה עלולים לטעות גם כל אלו המדברים בשפת התורה, לומדים את מילותיה, כותבים את אותיותיה בתור סופרי סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות)

יבוא אולי, חס וחלילה, איזשהו סופר שאינו ירא שמיים דיו, יקפיד הוא רק על התוכן כי ישאר כמות שהוא, ואילו התגים, האותיות? הרווחים? והצורה? - מה זה כבר משנה, הוא יטען.

אבוי! הנה הוא הורס במחי יד "מכונות משוכללות", שאיננו יודעים אפילו, פשטן, וכמובן שלא רמזיהן או סודותיהן, הספונים בכל אות, ואפילו בכל תג שבספר.

אין זה פשוט כלל וכלל, לדבר באותן מילים מקודשות המרכיבות את תורתנו הקדושה, אותן אותיות המרכיבות את לשון הכותבת, שעליהן נאמר: "והמכתב מכתב אלוקים". (שמות לב-טז).