האמונה מתחילה במקום שנגמר השכל

מספרים על אחד מגדולי המדענים, הלא הוא המדען האנגלי אייזיק ניוטון, שלזכותו נזקפים כמה המצאות וגילויים שבזכותם התפרסם שמו בעולם, שפעם הוא ערך סעודה חגיגית בה ארח את ידידו. הידיד, שהיה אף הוא מדען חשוב, ניצל את ההזדמנות ושאל אותו האם נכונות השמועות שהוא, ניוטון, מאמין נלהב באלוקים.

במקום תשובה, לקח ניוטון את ידידו והוביל אותו לחדר העבודה שלו, שם הראה לו מערכת מופלאה ומורכבת שכללה כדורים, גלגלים, קפיצים וכפתורים שונים. אמר לו: רצוני להראות לך דבר שיעניין אותך מאוד: זהו כדור הארץ ואלו הם כוכבי הלכת. כאן נמצא הירח שמקיף את כדור הארץ כל שלושים יום. זהו כוכב הלכת שבתאי, הנה גם צדק ומאדים, וכן הלאה. ואז, במשיכת חוט אחד הוא הפעיל את המערכת, ואז הכוכבים וכל גרמי השמים שבנה ניוטון, החלו לנוע בסדר מופתי, באותו סדר ומסלול שהם רגילים לו במציאות בחלל.

האורח התפעם, התבונן נרגש במחזה שלפניו וקרא בהתרגשות: "ניוטון, אמור נא לי, כיצד עשית זאת? כיצד בנית מערכת מורכבת זו?"

ניטון העמיד פני תם והגיב בשלווה:

"מה? אני? מה פתאום?"

"אז מי התקין את המערכת הנפלאה שהראית לי?" תמה הידיד.

"ראה", ענה לו ניוטון, "בחצר ביתי הצטברה ערמת גרוטאות, גלגלים וכדורים בגדלים שונים. יום אחד הכלב שלי רדף אחר חתול ושניהם קפצו יחד על ערמת הגרוטאות. כתוצאה מכך הגרוטאות התעופפו באויר, ובמקרה הסתדרו בצורה כזו. כשיצאתי לחצר – זה מה שגיליתי!"

"אל תספר לי הבלים, הרי זה לא יתכן!" גיחך הידיד.

"אם כך אתה אומר, אזי תשמענה אוזניך מה פיך מדבר! מערכת זו אינה אלא חיקוי עלוב יחסית, של המקור, ועליה אמרת שאינה יכולה להיווצר במקרה, על אחת כמה וכמה מערכת גרמי השמים במקור, שהיא נפלאה, מורכבת ועצומה לאין ערוך – התיכן שנוצרה במקרה?"...

מדען אחד התבטא פעם באומרו: "כשאני מסתכל דרך עדשת המיקרוסקופ – אני רואה את נפלאות הבורא!"

המתבונן בעולמו יודע כי הבריאה היא שיר הלל נפלא לבוראה, המתוקן ומסדר כל דבר לפי סדר מופתי בבחינת "מה רבו מעשיך ה'" (תהלים קד-כד).

בס"ד עמוד 2

לדמותו של המקובל הגה"ק רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל

על כל ילד יהודי שורה שכינה

כמו אי של שלוה הייתה ישיבתו של רבי מרדכי שרעבי בסביבה הסואנת של שוק מחנה יהודה. התלמידים למדו בחשק רב ושתו את דבריו של רבי מרדכי שרעבי. אבל היו גם נוספים, בעלי הדוכנים שבשוק, בעלי בתים פשוטים והמונים שבאו בארץ להציץ בפניו של הצדיק ולהתרומם מעט.

הילדים הקטנים שבשכונה היו מאיצים זה בזה "מאיר, פנחס, שלום! בואו הולכים לישיבה של הרב שרעבי!"

הילדים היו מגיעים לתפילת ערבית ופעמים רבות נשארים להאזין לשיעור היומי. "כך אי-אפשר!" – התרגז פעם אחד מהלומדים – הילדים מרעישים! צריך לסלק אותם מהישיבה. כאן זה לא גן שעשועים.

רבי מרדכי הקשיב לדברים, אח"כ ענה בכובד ראש: "אם אין גדיים אין תיישים. אם נמנע מהילדים מלבוא לבית הכנסת מנין יצמח הדור הבא של יהודים יראי שמיים הרואים את עיקר עולמם בהליכה לבית המדרש? זאת ועוד. על כל ילד יהודי שורה שכינה, האם נוכל לסלק את השכינה?"

אופנוע שומר שבת

שלוה של שבת נסוכה על רחובות ירושלים, מסביב לרבי מרדכי שרעבי קורנת הקדושה. תלמידיו של רבי מרדכי הקיפו אותו בשובם מבית הכנסת. מתאמצים להקשיב לכל בדל של מילה היוצאת מפיו.

לא הרי שיחה של יום חול כהרי שיחה

של שבת. לפתע עלה רעש טרטור נורא מקצה הסמטא, רוני, צעיר חילוני שקיבל לא מזמן אופנוע חדש נסע במהירות בסמטא הצרה. כשהבחין ברבי מרדכי נכנסה בו רוח שטות והוא נסע – הישר אליו.

המתפללים נסוגו בבהלה לאחור, רוני המשיך בנסיעה ובנס לא נפגע איש. קולות עלו מתוך חבורת החסידים, הם החלו לצעוק על רוני. אולם אז התערב רבי מרדכי: "הוא אינו אשם. האופנוע שלו אשם..."

ללא אומר ודברים פנו התלמידים בעקבות רבם אל ביתו ונפרדו ממנו לשלום. אחד מהמלוום חזר לביתו מאותה דרך בא הגיע, הוא הבחין בצעיר העומד באמצע הכביש רכון על אופנוע ומנסה להפעילו לשווא, מבט קצר הורה לו שהצעיר הוא המתפרץ בגסות אל עבר רבי מרדכי הוא ניגש אפוא אל רוני ואמר לו: "לא תצליח לתקן את האופנוע. אני אומר לך לא תצליח!"

רוני נשא אליו פנים רגוזות, "למה? זה אופנוע חדש. אנ'לא מבין איך הלך לו הכל".

"כי פגעת בכבוד הרב מרדכי שרעבי, עליך לבקש ממנו סליחה ומחילה..." אמר האיש.

רוני הרכין את פניו. במחשבה שניה החליט שהאיש המדבר אליו אולי צודק. הוא פנה אל ביתו של רבי מרדכי.

"א..אני מתנצל על התנהגותי" – אמר מהר. ובאותה נשימה הוסיף: "ואני מבקש שהאופנוע יתוקן. הוא חדש ויקר לי מאד".

שחוק קל עלה על שפתיו של רבי מרדכי, "היכנס בינתיים לביתי. שב תאכל אתנו את סעודת השבת" – כך פנה ברכות אל רוני הנסער.

רוני נשאר כל השבת. נהנה מהמעדנים, סופג לקירבו את קדושת השבת אך מביט על הכל כהזדמנות של חוויה.

במוצאי שבת אמר לו רבי מרדכי: "עכשיו רשאי אתה ללכת לכל מקום שתחפוץ. האופנוע בסדר,אך דע לך שמהיום אופנועך ישבות בשבת! שבוע טוב!"

כחץ מקשת נשא רוני רגליו ורץ אל אופנועו, הוא ניסה להתניעו ו... כן, האופנוע נוסע נפלא. בשמחה דהר רוני אל ביתו, אל חבריו ושכח מכל השבת. שבוע הולל חלף על רוני, ביום שישי תכנן לנסוע עם החברים לים. אחה"צ כששבת המלכה פרשה כנפיה דמם לפתע המנוע. רוני ניסה להתניע שוב ושוב אך ללא הועיל, הוא פרק את האופנוע, בדק את החלקים אך לא מצא בהם פגם. לפתע נזכר בדבריו של רבי מרדכי והחליט שוב לצאת אל ביתו.

"דע לך" – פנה אליו רבי מרדכי במלים נמרצות – "דע לך שנשמה גבוהה שוכנת בקרבך, חדל לך מפשע ורשע שב נא אתנו ושוב בתשובה". ורוני נשאר, ממלא את מנוע לבו במים חיים.

רבי מרדכי שרעבי, מגדולי המקובלים, חכם תימן וארץ ישראל נפטר בירושלים בכ' חשון התשמ"ד (1984).

בס"ד עמוד 3

ומה שם המשפחה שלך?

מנין צץ שם המשפחה? ממתי בעצם? הרי בברור שבשנים הקדמוניות לא נהגו לכנות בשמות משפחה.

שמות משפחה זה נושא הסטורי מרתק, כל משפחה היא סיפור מהעבר.

יוסף השחור–יוסל–יוסקה– מי זה?

בבית המשפט האוסטרי התקבצו מספר דיונים להכרעה. לקראת ערב נערך הדיון האחרון בדבר יהודי ממחוז מערבי המואשם בפיגור בתשלומי המסים. השופט בדק את הנתונים והחליט להטיל מס כבד על האיש.

"מי האיש בעצם?" – ברר.

התובע מיהר להסביר: "מדובר ביהודי בשם יוסף".

השופט גיחך: " יוסף? היודע אתה כמה אלפי יוסף מתגוררים כאן באוסטריה? כמה מאות חיים בעיירה בשמה נקבת?"

"זהו יוסף שחור, קצת גבוה אהמממ.." – גמגם התובע.

"לא מספק!" קבע השופט, מהו שמו המדויק?" קוראים לו יוסל" – נזכר התובע – "לא, בעצם יוסקה! כן יוסקה!"

אם נמצא יוסף המזלזל במסים או לא לא נדע, אך זאת הייתה מסקנת השופטים. אליהם הצטרפו כל הפקידים המנהלים במחוזות המדינה.

חייבם למצוא שמות משפחה. תגי זיהוי מדויקים לאנשים פרטיים. כך אי אפשר לנהל מדינה תקינה.

אי לכך יצא החוק החדש והותר לפרסום: "היהודים חייבים לשאת שמות משפחה". באוסטריה התפרסם החוק בשנת תקמ"ז (לפני כ-220 שנה) ברוסיה חויבו היהודים לאמץ שמות משפחה רק מ-1840 ובצרפת הורה שלטון נפוליאון את החוק ארבע שנים לאחר מכן.

משפחה זולה או יקרה?

הועדה יצאה לדרך. היא הייתה מורכבת מנציג הכנסיה, קצין צבא הממונה על האורוות הממלכתיות ובא כח יחיד של הקהילה היהודית. בידי הועדה הייתה רשימת שמות ארוכה שבכוונה תחילה הייתה שונה משמות משפחות הגויים.

"כמה כסף יש לכם לשלם לנו?" נהם ראש הועדה בפתח הבית הראשון. "כסף?" – התרגז היהודי שפתח את הדלת – "שאני אשלם לכם? אני בקשתי שם משפחה? – זה אתם! זו הממשלה!" "אין שום בעיה" – הפטיר הפקיד הממשלתי – "מעתה תקראו משפחת אייזלקופ (ראש-חמור)...". בעל הבית עמד נדהם והועדה המשיכה לדלת הבאה. כאן ניסו בני הבית לתת כל שהיה בידם. נציגי הועדה מנו את הכסף בפנים אטומות לבסוף העניקו את שם המשפחה "שטיין" – אבן. בבתים הבאים גם לא היה כסף מיותר והמשפחות נקראו: הולץ (עץ) שטאל (פלדה) וכן על זה הדרך...

המשך אי"ה בשבוע הבא...

ענשו של ראש השיירה

הגאון המקובל רבי אברהם חיים עדס זצוק"ל, מגדולי ארם צובא, ביקש לרכב לעיר הסמוכה.

לשם כך, היה עליו לשכור חמור ולהצטרף לשיירה מפני סכנות הדרכים. ערבי אחד השכיר חמורים וארגן שיירה, אבל רבי אברהם בחר לשכור חמור מיהודי, כדרישת ההלכה, לקיום הכתוב "וחי אחיך עמך". הודיע לערבי שכבר שכר חמור, וברצונו להצטרף לשיירה תמורת תשלום נאות, כמובן.

הסכים הערבי, אך בטרם צאתם את העיר, פנה לרבי אברהם ואמר בחרון אף: "שכרת את החמור מיהודי, ולא שכרת מאתנו. כשנהיה מחוץ לעיר ננקום בך על כך, ונראה לך את נחת זרוענו!"

החזיר לו רבי אברהם מבט שלו ואמר: "הן יודע אתה שיש לנו אלוקים כל יכול, ודאי שמעת מה עשה לפרעה ולמצרים. איני פוחד ממך. בוטח אני בו שיצילני מידך, ואתה הוא שתוכה כפרעה וחילו!"

השיירה יצאה לדרכה והגיעה אל המדבר. לפתע נשמע רעש עמום, והשיירה נעצרה. איש לא ידע את הסיבה לעיכוב. כעבור דקות אחדות הוברר כי הפרדה, שראש השיירה רכב עליה, החלה להתפרע והשליכה אותו מעל גבה. האיש נפל על סלעי המדבר, רגליו נשברו, והוא סבל ייסורים נוראים. באין רופא ורפואה, השכיבוהו בצידו האחד של האוכף ואת צדו השני מלאו באבנים לאזן את שיווי המשקל, וכך המשיכו בדרכם, כאשר הוא סובל ייסורי תופת.

מאותו רגע, הורה לבקש על כל דבר רשות מהחכם, באשר ה' אלוקיו עמו ותובע את עלבונו. ברוך המקדש שמו ברבים!