אברהם גבריאל פרשת השבוע חודשים סגולות דת הלכות מצוות דף ראשי, פרשת מצורע

אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל – דיינו.

הדברים הללו מכוונים נגד החלוצים החופשים החושבים לבנות ארץ ישראל בלא תורת ישראל, ולכן אמר שהעיקר היא התורה, ולכן לא אמר: אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא נתן לנו את התורה – דיינו. כי ארץ ישראל בלא תורה אינה טובה יותר מחוץ לארץ, ואדרבה, מוטב להישאר בחוץ לארץ ולא לעשות עברות בארץ ישראל. שהם מכעיסים את המלך בפלטרין שלו,ועליהם נאמר (ישעיה א, יב) "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי".

ומעשה בהגאון רבי א. י. קוק ז"ל, שנזדמן בקיבוץ אחד שבארץ ישראל. ראה אותם שהם מדקדקים בעבודה, ואינם מדקדקים בתורה ובמצוות, אמר להם: בני! אספר לכם מעשה שהיה: מעשה בחכם וזקן שחלה ושכח תלמודו, ואפילו צורת האותיות של אל"ף בי"ת נשכחה ממנו, שאל ברופאים ואמרו לו: אין לו תקנה אלא להכנס לבית ספר של תינוקות, ולחזור ולהתחיל מאל"ף בי"ת. לימים הרגיש בו המלמד, שהוא מתנהג כתינוק בין תינוקות, חובל באחרים, ועושה מעשה ילדות, אמר לו: באמת אמרו תלמודך תלמוד תינוקות, ואף על פי כן את תסיח דעתך שזקן וחכם אתה.

והנמשל, אף אנו כך, מיום שגלינו מארצנו נשתכחו ממנו מלאכה ועבודה, והרי אנו חוזרים לתחילתן, מכל מקום לא נסיח דעתנו שבני עם זקן וחכם אנחנו (קרבן פסח).

"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"

יש להבין את תשובתו של האב לבן החכם: "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח". מהו "אמור לו כהלכות הפסח" – בכ' הדמיון? ומדוע מכל מצוות הפסח נבחרה הלכה אחת בלבד, ש"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"? התשובה תובן במשל של רבנו בחיי זצ"ל:

מעשה בחכם שבא לבית חברו, טירת אצילים עתיקת יומין. בעינו החדה הבחין במרצפת שמשונה מחברותיה.

אמר לחברו: "שמח בחלקך, יש כאן מטמון מימי קדם!"

התרגש בעל הבית ועקר את המרצפת ממקומה. ואכן, כאשר שיער החכם – כן היה. מתחת למרצפת נטמן ארגז עץ מתפורר, שחוזק בחישוקים חלודים. במאמץ רב העלהו, עקר את המכסה, וכגודל הציפיה – כן גודל האכזבה. לא היו שם אלא ריקועי גרוטאות שחורים...

"חבל היה על המאמץ", מלמל ונאנח.

חייך החכם ואמר: "הבא נא קערת חומץ ופנכת מלח".

החומרים הובאו, והחכם נטל גרוטאה אחת. מרק אותה במלח, שטף אותה בחומץ, ולעיניו המשתאות של בעל הטירה הוסר הלכלוך ונוקתה החלודה, והשחרורים פינתה מקומה לבוהק כסף נוצץ וזוהר.

אמר לו החכם: "הנה, המטמון לפניך. הוריתיך איך לטפל בו – עשה כן בשאר המטבעות, ותתעשר עושר רב!".

כך גם דרך הרב והתלמיד. התורה רחבה מני ים היא ועמוקה לאין חקר. מה עושה הרב? נוטל הלכה אחת כדוגמה, ומלמד כיצד לחדור לעומקה ולפענח את צפונותיה, כיצד יש "למרקה" עד היות לה ברק, לחשוף את הודה וזיוה, ומורה לתלמיד לעשות כן בשאר ההלכות הדינים והסוגיות.

זוהי גם תשובתו של האב לבן החכם, השואל: "מה העדות החוקים והמשפטים", מה טעמם ועניינם. לא תוכל לענות על הכל, לפרט כל דבר. "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח". קח פרט אחד לדוגמה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"... (חובתהלבבות).

"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", זוהי ההלכה האחרונה בהלכות הפסח, וטעמה, כדי שישאר בפיו טעם הפסח והמצה. ויש להבין, מה שייכות הלכה זו לשאלת הבן החכם: "מה העדות והחוקים

התשובה תובן במשלו של הגאון רבי אברהם חכם זצ"ל, רבה של כְּרֶמֶנְשָׂאָה שבפרס:

שר צבא הגה תוכנית מתקפה על האויב, קרא למפקדי הגדודים והפקיד בידיהם את תוכניות הקרב, גדוד גדוד ותפקידו, מקומו ושעתו.

הלכו המפקדים וערכו את גדודיהם, יצאו עמם למקומות שנקבעו להם. זה בבקעה וזה בהר. זה ישב במארב וזה המתין בעתודה. ועתה, הבא נתאר לעצמנו שחיילי הגדוד, שנצטוה לשבת במארב, במחסה השיחים, ולהמתין בדומיה שלוש שעות, רואים את חיל האויב לרגליהם, שאננים ובוטחים, ואנשיו אינם חושדים במאום – ודאי יתמהו: מה הפקודה המוזרה הזאת, לשבת באפס מעשה, להמתין בחיבוק ידיים?

ונתאר לעצמנו שיקומו ויעשו מעשה. יפרצו לשטח האויב – וככלות הכל, הן מתי מספר הם, ויתעשת האויב מהרה ויגבר עליהם, גורם ההפתעה יאבד, וההתקפה כולה תיכשל...

אבל אם ימתינו בסבלנות, בקבלת מרות, בלי להבין דבר לאשורו, מתוך בטחון במפקדם והסתמכותם על שיקול דעתו, אזי בהגיע הזמן, תחל התקפה משולבת ומתואמת, כל גדוד במגזרו. כל כח יכבוש את יעדו, ההפתעה תהיה מושלמת והמכה מוחצת, והנצחון שלם –

או-אז יוכלו לנתח את מהלך הקרב ואת הערכותו, ויבינו כל פרט בתוכנית וכל שלב במערכה. גם אם לא יבינו ולא ישכילו, הנה זאת ידעו – שהתוצאה הורתה, שהכל נעשה בדעת ובתבונה, וכדאי הוא המפקד לסמוך עליו...

הוא הדין בענייננו. הבן החכם שואל: "מה העדות החוקים והמשפטים?" מדוע כך ולא אחרת? "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח" – עד להלכה האחרונה. כלומר, כדי להבין, עליך ללמוד הכל בהיקף נרחב ומושלם. "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" – עד לסופו של ליל הסדר, שישאר טעם הפסח והמצה. כלומר, אינך יכול להבין למקוטעין, ואינך מקיף הכל בכל. סמוך אפוא על הבורא יתברך, שמצוותיו טובות ונפלאות ומשלימות זו את זו, כל אחת מהן ותרי"ג המצוות התלויות בה, ויחדיו הן משלימות את האדם, משליטות אותו על יצרו ומקרבות אותו אל בוראו – ומה לנו עוד?! (יוסף דעת, יזרעאלי).