מלך פרס נטה למות. אמרו לו הרופאים: 'אין לך תקנה עד שישתה חלב לביאה'. שלח אצל שלמה בן דוד, מיד שלח שלמה וקראו לבניהו בן יהוידע. הלך הוא ועבדי המלך לגוב האריות, והייתה שם לביאה מינקת גוריה. נתקרב אליה מעט-מעט והשליך לה גדיים, עד שהיה משחק עמה, לקח מחלבה והביאו אצל שלמה... (מדרש שוחר טוב לט-ב)

דרשו חז"ל: "אלך לי אל הר המור" – זה אברהם, שהוא ראש לכל הצדיקים. "ואל גבעת הלבונה" – זה יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח.

ומה נאה להמליץ על כך משל ממשלי שועלים, הביאו הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל מתלמסאן.

חתול עבר ביער. ראה שועל ונתן לו שלום.

הביט בו השועל בגאוה ובוז ושאל: "חתול אשפתות, מה לך ביער?"

השיב החתול: "ללמוד חוכמה מכבודך באתי!"

אמר לו השועל: "מי שיש בו חוכמה, יבוא ללמוד חוכמה. כדכתיב: 'ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה'. אבל מי שליבו ריק מן החוכמה, כמוך, אי אפשר לו ללמוד חוכמה".

אמר החתול: "ומי הודיעך שלבי ריק מחוכמה? גם אני למדתי חוכמה!"

"ומה חוכמה למדת?", שאל השועל. "כשאני רואה חיות באות לטרפני", אמר החתול, "אני מטפס חיש מהר על אילן וניצל".

שחק השועל שחוק גדול ואמר: "מה תועיל לך חוכמה אחת? אני יש לי שבעים ושבע חוכמות להציל נפשי בעת צרה!"

עודם מדברים, וכלבי ציד פרצו מן הסבך וכתרום. מיהר החתול לטפס על עץ וניצל, והשועל... נתפס בזנבו בשני הכלבים וצרח מכאב.

הציץ עליו החתול מבין הענפים וליהג בלעג: "תפסת מועט – תפסת, תפסת מרובה – לא תפסת"...

והנמשל לענייננו: "חוכמה בגויים – תאמין" כשועל החכם – גם הגויים יכולים להגיע להנהגות נאותות, למעשים טובים וישרים, להיות חסידי אומות העולם.

אבל נקודת תורפה אחת יש בצדיקי האומות. כשכתרום כלבים – אבודים היו; כשכשלו, נפלו בלא תקומה. מה שאין כן ישראל קדושים, האומרים לאומות: "אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי – קמתי.

ומדוע?

כי אם נגדע הגזע – ישוב השורש לפרוח, ואם הרבינו עוונות, חלילה, הנה שורש אמונת האבות ישוב ויבננו. כאותו חתול, שגם אם כתרוהו כלבים, יטפס על העץ וינצל.

"אלך לי אל הר המור, זה אברהם, ואל גבעת הלבונה, זה יצחק", אשוב אל השורש ואבנה מן היסוד! (נחלת אבות)

פרופסור ראובן הראליק מארה''ב נושא רשימת תארים גבוהים במדע. הוא פרופ' להנדסת חשמל באוניברסיטת וושינגטון סיאטל, ושימש מספר שנים כנשיא האגודה הבינלאומית לזיהוי צורות (PATTERN RECOGNUTION), מדע בו יש לו פרסום עולמי. מדע זה משמש, בין השאר, לטילי שיוט.

ערך והשתתף בעשרות ספרים מדעים ופרסם למעלה מארבע מאות מאמרים מדעיים בשדה המחשב הוויזואלי ומדע זיהוי צורות. מספר פטנטים רשומים על שמו. בשל מומחיותו במחשבים, חישה מרחוק, אינטליגנציה מלאכותית וזיהוי צורות. מעסיקה אותו סוכנות החלל האמריקאית כמבקר של תוכניות שלה. הטכניון אף הזמין אותו להרצאת אורח בתחום מומחיותו. בשנת 1989, כאיש מדע חילוני, החל להתעניין במשמעות של אותיות לשון הקודש. המחקר שערך התפרסם כעבור שש שנים בספר.

במהלך המחקר הגיע להיכרות עמוקה עם השקפתה של היהדות על התוכן הרוחני של החיים ומשמעותם, ועל ייעוד של היהודי בעולמו של הקב''ה. פרופסור הראליק הפך ליהודי דתי שומר שבת ומקיים מצוות. התעניינות מיוחדת גילה בנושא הצפנים בדילוגי אותיות התורה. בשיתוף עם הרב מתתיהו גלזרסון הוציא ספר על האקטואליה בדילוגי אותיות בתורה, שהתפרסם במספר שפות.

הפרופסור משלב את מחקריו בתורה עם מחקריו המדעים. שאיפתו העליונה היא להתפנות ולהתמסר

ללימודי גמרא. בתשובה לשאלתנו איזו משמעות יש , לדעתו, לצפנים החבויים בתורה הוא עונה בענווה כי אינו יודע את מלוא התוכן של הצפנים, אבל אין ספק שהצפנים שנתגלו הם דבר פלא, אות ומופת, המראים את חתימתו של הבורא על ספר התורה.

היהדות מלמדת את היהודי לנסות לראות את יד ה' בכל, ואיך ה' מנהל את עולמנו. כל מערכת המצוות והברכות, כך הוא מסביר, סובבת סביב נקודה מרכזית זו. עולמו של היהודי הוא עולם מתמיד של פלאי יד ה'. אין מקרים. היהודי תמיד מלא שמחה ביודעו כי העולם אינו הפקר וה' מצוי בכל מקום.

אין סיבה לכעוס, למשל.

מצבים קשים הם הזדמנות להתעלות במידות טובות. אנו מנסים להתקרב אל ה' ולהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר וראוי יותר להשראת השכינה. עם מודעות מתמדת לאלוקים בהכרתנו, יש זהות מוחלטת בין מה שאנו כותבים לבין האשיות והאופי שלנו המבצעים את הכתוב. המאבק החשוב ביותר שלנו הוא המאבק הפנימי נגד יצר הרע.

שם המשפחה דנגור נפוץ בין יוצאי בגדד. מדוע נקרא שם משפחתם כך? לפני שנים רבות חלה אחד מאבות המשפחה חולי קשה כמעט ונחשב כמת. אנשי החברא קדישא כבר הובאו אל הבית, מניין יהודים הקיף את מיטת החולה, כשלפתע פקח החולה עיניים, התייצב על רגליו, דחף את אנשי החברא קדישא הצידה וקרא בלשון הפסוק: "דן גור אריה עז יזנק מן הבשן". מכאן שם המשפחה דנגור (דן-גור).

רק אחרי שיצאו יצא הרב מתוך ה"משארת" ומאז נקרא שם משפחתו "משתא" – משארת.

מרן רבי יוסף קארו

לשם זה יש שני גרסאות – יש הטוענים שקארו מגיע מן השם קורא, דהיינו קורא בתורה. אולם יש המסבירים שהיא מילה ספרדית שפרושה – יקר.

משפחה שהיא חג

לפעמים החליט אדם לקרוא את שם משפחתו על שמו הפרטי של אבי המשפחה בשינוי מסוים.

אחד מאלו הוא הרב יהודה לייב מ"מ ומו"ץ ואסילקאב. הוא נישא לאחת מצאצאי רבי יום טוב ליפמן הלר בעל ה"תוספות יום טוב" ומכאן בא שם המשפחה מועד – שהרי ימים טובים מכונים מועדים.

כפי שניתן לראות, יש לנו משפחות שורשים. אבות שכל שאיפתם הייתה קודש.

אשרינו!

רבי שמשון ורטהיימר שימש כרב בוינה לפני שלוש מאות שנה. הוא נקלע לויכוחים עם הכמרים בנושא "אתה בחרתנו מכל העמים", עם ישראל לעומת הגויים. הכמרים התלוננו על התחושה הרווחת בקרב היהודים, שהם העם הנבחר, וכפי שאכן כתוב בתורה: "ואבדיל אתכם מן העמים והייתם לי לעם". התווכחו הכמרים עמו רבות וירדו לחייו, עד שהמלך אמר: "כבוד הרב, די לויכוחים. יש לך אפשרות אחת להראות את צדקתך – בהוכחה מעשית. ואם הצדק איתך, בבקשה, הוכח לנו בעליל כי קיים הבדל בין גוי לבין יהודי.

"טוב, אדוני המלך, אראה לכם בצורה מוחשית את ההבדל שבין גוי ליהודי. רק ערוך לי סעודה דשנה, לגויים לבד וליהודים לבד. ובסעודה – יתבהרו העניינים. תשגר הזמנות והודעה, כי ליום שלישי הבא נקבעה ארוחה מטעם המלך. משעה שש עד שמונה בערב – סעודה ערוכה כיד המלך לגויים, ומשעה שמונה עד עשר בלילה – ליהודים (תחת ההשגחה של הרב ורטהיימר). ומדוע בשתי סעודות נפרדות? כי האוכל של היהודים אינו האוכל של הגויים, ובעזרת ה', בסעודה תוכלו להיווכח בהבדל הקיים בין העמים".

הגויים החלו להסתובב סביב עצמם: "איך מגיעים לאוכל? מה, המלך משוגע? (אם תחשבו מעט, תבינו, שלא ניתן – כאשר המזלג ארוך כל כך – לאחוז בידית המזלג ולהכניס לפה את האוכל התפוס בין שיניו...)

ניסו הגויים דרכים שונות, אולי כך ושמא אחרת. חלפו עשר דקות של מאמצים, וללא הצלחה. אילו היה הדבר נתון לבחירתם, כבר היו אוכלים כבהמות, בעשר אצבעותיהם... אך נאסר עליהם הדבר. המלצרים עברו בין המסובים והזהירום שוב ושוב בשם המלך: "ללא כף ומזלג, אין לגעת באוכל!"

כאשר חלפה שעה והאוכל נותר על השולחנות כמו הונח זה עתה, ניתן האות לסיום הסעודה.

... והנה נכנסו המלצרים, ובידיהם מזלגות וכפות באורך של מטר וחצי כל אחד...

נגשו היהודים ליטול ידיים באולם השני. שם הוכנה להם סעודה בתכלית הכשרות. נטלו ידיים, והנה אותו משחק... אין כף, אין מזלג. יושבים וממתינים. הגויים הסתכלו מהצד, וראו כי גם היהודים מקבלים מזלג שאורכו מטר וחצי. הם המתינו בציפיה לראות איך יפול דבר.

חייכו היהודים, הרהרו שוב ושוב, ואז מצאו עצה: כל אחד נטל אוכל במזלג והאכיל את חברו היושב מולו, מהעבר השני של השולחן. חלפה רבע שעה, נגמרה הסעודה.

אמר הרב: "אדוני המלך, עתה רואה הנך את ההבדל בין גוי ליהודי? מדוע רק ליהודים עלה בראש הרעיון להאכיל את חבריהם?"

1.       העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2.       אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.

אנשי כנסת הגדולה. הם היו מאה ועשרים ומהם כמה זקנים ונביאים (מגילה יז:), ומכללם חגי זכריה ומלאכי, שהיו הנביאים האחרונים, וגם מכללם אנשי המופת מרדכי הצדיק, דניאל חנניה מישאל ועזריה, ועוד. ובראש כנסת הגדולה היה עזרא הסופר, שאמרו עליו (סנהדרין כא:) אמר רבי יוסי, ראוי היה עזרא שתינתן התורה על ידו, אלמלא שכבר קדמו משה. וכן נאמר בעזרא (ז) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת השם וללמד בישראל חוק ומשפט.

למדו זאת (ביבמות כא.) ממה שנאמר ושמרתם את משמרתי, עשו משמרות למשמרתי. והתורה עצמה עשתה סייג לדבריה, כמו שאמרו באבות דר' נתן (פ"ב) שנאמר, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה, שיכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים בקלות ראש ובשחוק, תלמוד לומר לא תקרב.

דבר מו"ל אשכולות:

1.                  העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין ערוב.

2.                   כתובת המערכת: משפ' מלכא, ת.ד. 240 מושב בורגתה 42860. טלפקס: 09-8941781, נייד: 054-5432217

דו"אל: dlilam@netvision.net.il

אחד המנהגים עליהם מקפידים כל בית ישראל – הוא להדליק מדורה ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, בל"ג בעומר. אולם כאן צריך לזכור, כי המדורה – אינה העיקר, ואסור בשום אופן שסביבה יהיה המרכז! מי שרוצה לראות אש – יכול להדליק את הגז במטבח... בהסתכלות על מדורת אש – אין כל עניין...

אם מצליחים אנו לראות במדורה את הקדושה, את הרוממות, את זיו שכינתו יתברך – אזי יש בה טעם והיא נעלה יותר, אולם אם איננו רואים אלא אש בלבד – הרי שכל הטרחה וההמולה מיותרות לחלוטין...

ואמנם, את העניין של הדלקת המדורות בל"ג בעומר – הסברתי פעם ואמרתי:

כאשר האמריקאים שלחו אדם לירח – כל העולם עצר את נשימתו. כולם המתינו בדריכות לשובו של האסטרונאוט, חששו פן ימות בדרך מאחת הסכנות האורבות לו. כל העולם התאחד. אפילו הרוסים, שהיו במתיחות צבאית עם אמריקה – הודיעו על נכונותם לסייע ככל שיידרש. והנה, האסטרונאוט אשר עמד בכל הסכנות – שב אל כדור הארץ בשלום מבלי כל פגע!! הפלא ופלא! איזו קבלת פנים נערכה לכבודו! איזו התרגשות! ממש יוצא מגדר הרגיל!

ובכן, הקב"ה שולח אדם לעולם הזה, אשר הוא יותר מסוכן מהחלל החיצון... העולם הזה מלא סכנות, ניסיונות, פיתויים, ייסורים, ובדרך הטבע – צריך נס בכדי לעבור אותו בשלום!

יורדת נשמה בתוך גוף, ושם עליה להתמודד ולשרוד במך שבעים שנה! האם יכולים אנו להבין את המתח העצום?

והנה רבי שמעון בר יוחאי ירד אל העולם הזה לשבעים שנה, וחזר בשלום מבלי כל פגע. הוא לא נכשל אפילו בחטא אחד. הוא אף פעם לא כעס, ולא דיבר לשון הרע, ואל ביטל תורה, כלום! כל חייו – היו מסכת אחת של שלמות! האם יכולים אנו לתאר לעצמנו את השמה וההתרגשות ששררו בשמים כאשר חזר רבי שמעון בר יוחאי משליחותו המסוכנת?

ובכן, כאשר חזרה נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי אל צור מחצבתה – הקב"ה ירד לקבל את פניה, ומיליארדי מיליארדים של מלאכים ירדו עמו. כאשר כל צבא מרום יצאו לקראת הנשמה הטהורה – בודאי פרצה אש: אש של קדושה, אשר של טהורה, של אלוקים, של מלאכים, אש רוחנית מופלאה! הקב"ה יצא לקראת בנו שחזר בשלום מהמשימה המסוכנת אליה נשלח!

לזכור אותה אש – מדליקים אף אנו מדורות. אולם מדורות אלו – צריכות להזכיר את המקור, את האש הרוחנית שירדה לעולם בעת פטירתו של הצדיק... אש של עצים ונפט בה צולים תפוחי אדמה – בשום אופן אינה מזכירה אש רוחנית... אם אין אנו רואים מבעד לאש המדורות את האש הרוחנית של מעלה – הרי שהחטאנו את המטרה וחבל!

בארץ ישראל היה נוהג רבי חיים בן עטר להשתטח על קברי צדיקים. יחד עם תלמידיו השתטח על קברי הצדיקים בארץ הקודש, אם בירושלים ואם בצפת ובטבריה אשר בגליל. את יום הכיפורים הראשון בארץ התפללו במערת אליהו הנביא לרגלי הר הכרמל בחיפה. כל היהודים תושבי חיפה התאספו ובאו להתפלל עם רבנו במערת אליהו, ובשעת תפילת נעילה הבחינו כולם באור גדול הבוקע במערה ומגיע על מקום תפילתו של רבנו. בייחוד רבה ההתרגשות כאשר התפללו "עננו כאשר ענית לאליהו בהר הכרמל".

רבנו ותלמידיו עלו גם לראש ההר כדי להתפלל על קברו של הנביא אלישע בן שפט ומשנוכחו לדעת כי הנוצרים השתלטו על המקום, עמדו במרחק ומיררו בבכי על חילול המקום בידי הערלים.

באחד הימים עלה רבנו יחד עם "מנין" תלמידיו להתפלל על קברו של שמואל הקטן, שהיה חשוב ומקובל ביותר, בזמנו אף יצאה בת קול "ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבנו", ומשם עלו למערה, שבו נטמנו רבי אברהם אבן עזרא, ורבי שלמה אבן גבירול בעל "כתר מלכות", כאמור הייתה מטרתם להרבות בתפילות ובתחנונים בעד עמו ישראל.

לקבלת פנים חמה זכה רבנו בבואו לצפת ואף העמידו לרשותו את בית מדרשו של מרבן רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך, ולפי המסורת התפלל שם גם האר"י הקדוש. מדי פעם היה רבנו ותלמידיו יוצאים ל"זיארות" השתטחות על קברי צדיקים, התנאים והאמוראים שהובאו למנוחות בצפת, בטבריה וביתר הכפרים בגליל.

האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא היה עושה את דרכו פעם בשבוע מהעיר נהריה שברבנותה נתמנה לכהן בפקודת סבו הבבא סאלי, לבית אביו הקדוש שבאשדוד. "בהיכנסי אל החדר, היה מו"ר אבי מעיף בי מבט אחד ומוריד את העיניים. לאחר מכן, היה אומר לי מעצמו כל המאורעות שהתרחשו אצלי בשבוע החולף".

"מפורסם הסיפור על אחיו של אחד מחשובי הרבנים בארץ ישראל, שהתגורר בלונדון ואחד מילדיו נעלם באחד הימים וכל החיפושים לא הובילו למציאת עקבותיו", שח האדמו"ר רבי יקותיאל. "אחיו הרב שהתגורר בארץ ישראל הגיע בבהילות למו"ר אבי, כשאליו נלווה גם המגיד הירושלמי הנודע רבי שבתי יודלביץ זצ"ל.

מו"ר אבי הקשיב לסיפורו, נטל פיסת נייר, שרטט עליה מפה של כמה רחובות, סימן היכן התגורר האח בלונדון ומקום נוסף שהיה רחוק בכמה רחובות, ואמר לאיש: "הילד נמצא שם. אמור לאחיך שייגש לשם וימתין לו". הזדרז האיש והתקשר ללונדון וסיפר לאחיו את דברי רבי מאיר, תיאר באוזניו את מפת הרחובות והאיץ בו שיזדרז ללכת לאותו מקום. כשהגיע זה לשם, הופתע לראות את בנו ניצב ברחוב, כמו ממתין שיבואו לקחתו. התברר כי הפושעים שהתכוונו לדרוש בעד שחרורו דמי כופר – חטפוהו. ולפתע פתאום הבחין כי הדלת אינה נעולה וחמק החוצה, וממש באותו רגע הגיע אביו למולו".

הנסתר היה בעיניו  גלוי וידוע. באלפי התרחשויות של אנשים שבאו לדרוש בעצתו ולקבל את ברכתו, כלל אמירות שהתנוצצה בהן רוח הקודש.

מספר האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא: "באחד הימים, נכנס למו"ר סבא 'הבבא סאלי' איש משרי הממשלה הבולטים שביקש להיוועץ עם הסבא קדישא על אודות עניין גדול שנוגע לכלל ישראל'. 'כבוד הרב', לאט בחרדה, 'מגדת עתידות שהלכתי אליה אמרה לי שהיא רואה..." טרם כילה דבריו, קטע אותו ה'בבא סאלי' בצעקות: 'יבוא עליה, בטל ומבוטל, בטל ומבוטל, יבוא עליה'... השר היה נבוך 'אבל כבוד הרב, הרי המגדת עתידות אמרה...' מרן ה'בבא סאלי' מוסיף לצעוק: 'יבוא עליה, בטל ומבוטל'!"

"משהתעקש השר אמר לו הבבא סאלי: 'בני רבי מאיר מתגורר באשדוד, יד ושם לו בעניינים שכאלו, גם הוא מבין בעתידות.. סע אליו וספר לו את סיפורך'. השר מיהר לאשדוד לפגוש במבין העתידות. שעה שניגש אל רבי מאיר לספר על ביקורו אצל מגדת העתידות, רבי מאיר אינו מניח לו לסיים את דבריו וקוטע אותו בצעקות: 'יבוא עליה, בטל ומבוטל, בטל ומבוטל, יבוא עליה'...