"כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (ו-יג)

אמרו חז"ל: בוא וראה כמה גדול כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: " כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (סנהדרין קח.)חמור הוא מאוד העונש הנגזר על עוון גזל, כמו שאמרו חז"ל: אין חמור מכל איסורין שבתורה מעונש הגזל" (תנחומא). דברים נוקבים חודרי בטן כותב רבנו בחיי זצ"ל בספרו "כד הקמח": "מי שחוטא בעוון הגזל, הורס הוא יסודות התורה ועוקר שורש האמונה. שכל המצוות תלויין בה. כמה בתים של עשירי העולם נאבדו על זאת. כמה ממונות ואוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה. עברה זו אש שורפת, מכלה ומחריבה ומאבדת הגוף והנפש בעולם הזה ובעולם הבא".

מדוע מכל העוונות חמור כל כך עונשו של הגזל? נוכל להבין זאת על ידי משלו הנפלא של הגאון רבי גרשון מאיר בירסקי זצ"ל, מגרודנא:

מעשה בסוחר זעיר מעיירה קטנה, שבא אל העיר הגדולה כדי לקנות את הסחורה ישירות מן הסיטונאים. דא עקא, שלא היו ברשותו מעות, והסיטונאים לא הכירוהו כדי להפקיד בידיו סחורה רבה באשראי. הוא נדחה על ידי סיטונאי אחד, ושני. רק השלישי נכנס עמו בדברים והוא רכש את אמונו. הוא נתן לו סחורה בשווי רב וקיבל ממנו שטר למועד מאוחר. כדרך הסוחרים, שילם הסיטונאי בשטר זה לרעהו, והודיע שהוא אחראי לפרעונו. הלה העבירו הלאה, וכך נדד השטר מיד ליד עד שהגיע זמן פרעונו, והסוחר שילם במלואו. או-אז, ידעו כל הסיטונאים, שסוחר זה הוא אדם מהימן, המכבד את שטרותיו, וכולם החלו להעניק לו אשראי ולספק לו סחורה כבקשתו.

סיטונאי שנתן בו את אמונו וקיבל את שטרו . ראהו אחד הסוחרים נושא את התשורה ושאלו לסיבתה.

סח לו כל אותו המעשה.

אמר לו הלה: "אם תבטיח לתת גם לי תשורה, אעשה עמך טובה גדולה בכפלים! אסכים לקבל ממך שטר בסך מאה אלף זהובים – מאתיים אלף – מיליון! באיזה סכום שתרצה! אעביר אותו בין כל הסוחרים ואציג אותו לפרעון, וכולם יווכחו לדעת עד כמה אתה מבוסס ואמין!"

צחק הסוחר ואמר: "הוי, סכל! באמת סבור אתה שאני טיפש כל כך לתת לך שטר חוב בלי לקבל תמורתו דבר? לסיטונאי זה אני מכיר טובה לא על שהסכים לקבל ממני את השטר – אלא על שהסכים לתת לי סחורה באשראי על סמך אותו השטר! אבל בכך שתיטול ממני שטר, בלא לסכן מאומה, לא תעשה עמי כל טובה!..."

והנמשל: ישראל, כל ישראל מאמינים בני מאמינים הם. אבל באמונה יש דרגות שונות: יש "קטני אמונה" ויש המאמינים "באמונה שלמה". מה בין אלו לאלו? עד כמה הם מוכנים "לסכן" בעבור האמונה, עד כמה הקב"ה חשוב בעיניהם כאמין ובטוח... "מי שיש לו מה יאכל היום, ודואג דאגת מחר – הרי זה מקטני אמונה", אמרו חז"ל. הוא מאמין – ומהסס.

הגזל, החמס העושק – מלבד שהם עברות לכשעצמם, יש בהם יותר מכך: חסרון באמונה, שהרי המאמין שהכל מהקב"ה, ידע שלא יוכל להרוויח דבר אם יפעל נגד רצונו, ולא יפסיד אם ימנע מן העברה.

סם החיים

הלכות לשון הרע

 מותר לספר דבר עברה שראה בחברו, לרבו או לאביו או לכל מי שמקבל מהם השפעה, אחרי שהוא עצמו כבר הוכיח אותו ולא קיבל.

 אסור לספר על חברו שיש מידות מגונות כגון כעס, קמצנות ושאר מידות לא טובות.

 היה יושב במסיבת רעים או סעודה אחרת, הן של רשות והן של מצווה, ואינו יכול למנוע ולהמנע משמיעת לשון הרע וכל שכן מלדבר, ילך משם.

 אם אין אפשרות ללכת, יניח אצבעותיו באזניו או יסתום בדבר אחר כדי שלא ישמע דיבורי איסור.

 אם גם את זה אין באפשרותו לעשות, ילחוש לעצמו אזהרות התורה ודברי חז"ל המזהירים ומזכירים את חומר האיסור ולא יאמין כלל למה שמדברים.

 חייב להשמר גם גן מחשד שלא יראה כמספר לשון הרע ורכילות.

על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של חניכי בן-לאדן, היו אמורים שני המטוסים להתנגש בטווינס בעת ובעונה אחת. באותה שנייה ממש – כך תוכנן – יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך את הפיגוע לקטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
18 דקות נמשך הויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. ח''י דקות בדיוק. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני, שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם. דקות של חיים אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה.
רבבת בני אדם שנמלטו משם ניצלו מן התופת האימתנית.
הנה לפניכם סיפור השגחה. יהודי צעיר שמוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול. העיקר לעשות רצון השם, לפני רצון הכיס.
רבבה של אנשים בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דיוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.

ההותז ראשך ???

ומתפעל הוא מיופי נפלאות מעמקי הים, שש ושמח, וחס ומרחם על הנמצא שם בחוץ, על החוף ומתעסק בצדפים פשוטים...

גם המתחזק בתורה ובמצוות, ואינו יודע איך לסלק מזכרונו תמונות שליליות שראה או שחווה בעבר, יוכל להפיק לימוד ממשל המים שבתורה. כוס המלאה בשמן על כל גדותיה, אשר יטפטפו לתוכה טיפות מים, טיפה אחר טיפה, כנגד כל טיפה שתיכנס לכוס, תצא החוצה טיפת שמן. לפי שהמים הכבדים שוקעים מטה. כך, גם אם מוחו של האדם מכיל דברי הבל פסולים, יעסוק בתורה. או אז, כנגד כל דבר תורה שייכנס למחשבתו, יצא ממנה דבר הבל פסול.

שיטת חינוך – גישה נפרדת לכל ילד

מסופר על החזון איש זצ"ל שהיתה לו גישה פסיכולוגית נבדלת לכל בן תשחורת בנפרד, כמהלך נגד רוחו ואופיו של כל יחיד ויחיד. דרכי השפעתו לחיזוק לימוד התורה, היו רבות אנפין. לכל צעיר כתב בהתאם לתכונותיו ומצבו המיוחד. יש והוא מנסה להפליא בעיניו את ערך התורה ולומדיה, או לבטל את האושר החוף בחיי שעה שערכם כקליפת השום. יש והוא מהלל מאד את כשרונותיו של הצעיר, שנכון לו בגינם עתיד מזהיר בעולם האצולה התורנית, וחבל שיבזבזם. יש והוא פורט על נימים רגשיים, כגון שלא להסב צער להורים יקירים ו... לגמול חסד ממש איתו – עם החזון איש – באמצעות הבשורה המרנינה של קבלת עול תורה.

ומסופר עליו שכאשר היה בא לתלמודי תורה לבחון את התלמידים, הוא לא פסח על אף תלמיד. הוא עבר מילד אחד למשנהו, הציג לפניו שאלה בדין מן הדינים או בסברא מן הסברות,בקלא וטריא ובמסקנת הגמרא, ואחר כך האזין למשיב בעירנות רבה והשלים את דבריו. אגב כך היה עומד בתפיסתו החדה על מצבו של כל ילד, על תכונותיו וצרכיו הנפשיים.

כתום הבחינה היה משבח את הנערים ומברכם. אחר התבודד בפינה צדדית עם המחנך של אותה כיתה כדי לפרט באוזניו את סיכומים המעשיים: תלמיד פלוני נחשל מעט ויש לדרבנו... תלמיד פלוני הנו מהיר תפיסה אבל שטחי מדי, ויש לכוונו באפיק הרצוי... תלמיד שלישי נראה כבעל כשרון גדול ואסור להזניחו, אפשר יצמח גדול בישראל... ואילו תלמיד רביעי מופלא בהצטיינותו, מן הראוי להשפיע עליו שיצא כל יום ל... טיול ולמשחקים, התמדתו היתירה עלולה להזיק לבריאותו, החוורון שנסוך על פניו מעיד הרבה... (פאר הדור ח"ב).

ידוע ומפורסם, שבעבור כל פרוטה שאדם נשאר חייב לזולתו ולא פרע את חובו כאן בעולם הזה, והלה לא מחל לו, צריך להתגלגל ולרדת שוב לעולם השפל, ולהיוולד מחדש בכדי לפרוע את חובו.

כדי להבין את חומרת העונש, המשיל על כך החפץ חיים משל נפלא:

מעשה באדם שירד מנכסיו, וכדי להביא פרנסה לביתו, נאלץ להיפרד מכל בני המשפחה האהובים עליו ולנדוד לארץ רחוקה וזרה, כדי לעסוק שם במסחר. הוא שהה בארץ זרה מספר שנים, ולמרות הגעגועים העזים למשפחתו, המשיך במלאכתו. כאשר הצליח לצבור סכום כסף נכבד, מיהר לשגר מכתב לבני הבית, בו הוא מבשר שעוד מעט קט ישוב וייפגש עימהם, בבית.

מאחר שלמשטרה לא תהיה ברירה אלא להחזיר אותו לכאן, אבל הוא העדיף לגחך: "כלום יתכן שבשביל פרוטות אחדות יעוללו לי דברים כאלה?!"

הלה לא שת לבו לעצת חברו והפליג לדרכו.

האנייה מתקרבת לחוף, מרחוק נראים כבר בני משפחתו המצפים אף הם ליקירם בכליון עיניים. משזיהו אותו, נופפו לו בידיהם בשמחה גלויה.

האות שלא בישר טובות, הגיע ממש ברגע האחרון.

כאשר הגיע האיש לחוף, נסגרו לפתע שערי הנמל. בני המשפחה החלו לגלות סימנים של קוצר רוח, ושלחו מבטי תמיהה אל מעבר לגדר, בנסיון נואש לדעת מתי יאפשרו להם לגשת אל האבא, לחבקו ולנשקו.

רק לאחר ששהה במשך שעה ארוכה במשטרת הגבולות, התברר עד כמה צדק החבר ההוא. האנשים, להם נשאר חייב סכומי כסף קטנים, תבעו אותו בבית המשפט המקומי והמשטרה נדרשה לסגור בפניו את השער, כדי שלא יכנס לארצו.

נשא האיש קולו בבכי ותחנונים וביקש מהשוטרים שיתנו לו לפחות לראות את בני משפחתו לכמה דקות. "נפשי יוצאת אליהם מגעגועים. כל כך הרבה שנים שלא היינו ביחד! תנו לי רק לראותם", בכה בפני השוטרים, שכמובן לא התרשמו מדבריו, וסרבו לקיים את משאלתו.

"אין אנו מרשים לפתוח בפניך את השער, עד שתשוב למדינה ממנה באת ותחזיר את חובותיך", אמרו.

1. העלון אסור בהוצאה וטלטול בשבת, במקומות בהם אין עירוב.

2. אין לקרוא בעלון בזמן התפילה.