חוזרים בתשובה

אומרת הגמרא: במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (ברכות ל"ד)

ונשאלת השאלה: כיצד יתכן שאדם שחטא כל ימיו וכעת שב בתשובה תהיה מעלתו יותר מצדיק גמור שעסק כל ימיו במצוות?

ונראה לומר שהסיבה היא מפני שמי שלא טעם טעם חטא, יקל עליו להלחם ביצרו מאדם שטעם טעם חטא ושנה בו עד שנעשה לו כהיתר שאז הינו צריך גבורה עילאית על מנת להתרחק מן החטא.

ומסופר על מלך אחד שרצה לנסוע למדינה רחוקה. לפני צאתו קרא המלך לשלושה מעבדיו ונתן בידי כל אחד מהם בקבוק יין ישן שקיבל מאבות אבותיו ויצוה עליהם לשמור בקבוק זה עד שישוב ממסעו. לאחר שנסע המלך, פתח הראשון את הבקבוק אשר ברשותו ושתה את כל היין.

האדם השני קיים את ציוויו של המלך ושמר את הבקבוק אשר באמתחתו ולא פתחו כלל. ואילו השלישי פתח את בקבוק היין שברשותו ושתה כמחצית מתכולתו, התחרט על מעשיו ושמר את מחציתו למלך. כאשר שב המלך ממסעו ביקש את בקבוקי היין מנתיניו. הראשון ששתה את כל היין, ציוה המלך להורגו, כמורד במלכות. השני שהביא למלך את בקבוק היין בשלמותו קיבל פרס יפה מאת המלך ואילו השלישי שהביא למלך חצי בקבוק, קיבל פרס גדול כפליים, כשראו שרי המלך

התפלאו מאוד, ושאלוהו מדוע נתן לזה ששתה מחצית מכמות היין פרס גדול יותר מזה שלא שתה כלל?

ענה להם המלך: דעו לכם, שרק אני מכיר בטעמו של יין זה, ואדם הטועם יין זה קשה מאוד למנוע מעצמו מלשתותו. ועל כן, אדם זה אשר לא שתה מן היין, אך גם לא ידע טעמו קל לו יותר מאשר אדם זה אשר טעם מן היין ואף על כן, נמנע מלגמור את יינו ועל כן מגיע לו פרס גדול יותר.

עלינו לדעת, שאדם המקבל על עצמו עול מלכות שמיים חזרה בתשובה, אין לו לחשוש כלל מעברות שבידו. ומעלתו של אדם זה גדולה אף יותר בעיני הקב"ה. וברגע שאדם עושה תשובה נחשב הוא כצדיק גמור. וכדברי הגמרא: האומר הרי את מקודשת לי על מנת שהוא צדיק גמור, אף על פי שמתברר שהינו רשע גמור – מקודשת. שמא הרהר תשובה בליבו (קידושין מט, עב).

"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' יד) דרכי התשובה קרובים אלינו מאוד, ואפילו 'בלבבך לעשותו' – ע"י הרהור התשובה ובלבד שהרהור זה אמיתי. ויהי רצון שנזכה לשוב בתשובה שלמה, "כי בפיך ובלבבך לעשותו".

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו"

בס"ד עמוד 2

מאפלה לאור גדול במהרה

היום, מחר, בימינו - יבוא משיח צדקנו! עומדים אנו ותוהים: אל מי יבוא, אלינו? הרי אנו מבוססים במדמנות תהום, חלקים גדולים מהעם רחוקים מחיי תורה ומצוות. הפריצות מתמסדת, האלימות מתגברת, המחלוקת מפצלת, הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את בני הדור מן העולם! ולדור זה תבוא הגאולה, אליו יבוא המשיח?

התמיהה במקומה, אבל הכתוב כבר ענה עליה: "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות". האם במצרים לא היינו שקועים במ"ט שערי טומאה, וכמעט שנטמענו בה? האם מידת הדין לא קטרגה שם עלינו בטענת: "מה נשתנו אלו מאלו? - אלו עובדי עבודה זרה ואלו, אלו מגלי עריות ואלו, אלו שופכי דמים ואלו". כל התופעות המוכרות. ולפתע נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם, ויצאו מאפלה לאור גדול! מתהום מ"ט שערי טומאה למעמד הר סיני, בו זכו כולם, למקטנם ועד גדולם, לנבואה: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש".

ובאמת, איך זה קורה? איך עם שלם מתעלה ומזדכך בבת-אחת? עד "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי"!

האלש"ך הקדוש זצ"ל ענה על

כך במשל:

משל לאב אוהב, שבנו נכלא בבית הכלא, עונה והורעב. עמד האב ליד החומה, מצרכי מזון בידיו, שמע את זעקות בנו ואנחותיו, וידו קצרה מהושיע. לפתע ארעה רעידת אדמה והחומה קרסה - והכל השתנה. האב עמד לנוכח בנו, פנים בפנים, הבן רץ וחיבק את אביו והאב העניק לו מטובו...

במצבנו כיום, מפסיקה "חומה", חיץ רוחני, בינינו לבוראנו. חיץ שאנו עצמנו בנינו: "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". אבל מבעד לחומה זו, מקננת בנו נשמה יהודית זכה וטהורה, הכמהה לבוראה ומייחלת אליו, כמו שאמרו: "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב - יצר הרע ושעבוד מלכויות". וכאשר במעמד הר סיני "פסקה זוהמתן", נפלה החומה - ומיד נמצאו ראויים לנבואה!

וכך יהיה היום, כשמשיח יבוא, שופרו יפיל את החומה כנפול חומות יריחו בתקיעת השופר - וממילא נשדר את עצמיותנו, את מהותנו ופנימיותנו: "משכני אחריך נרוצה - הביאני המלך חדריו - נגילה ונשמחה בך"

(מעין השבוע)

בן המלך השובב

מעשה במלך, שהיה לו בן יחיד אהוב ויקר. מינה לו המלך אפוטרופוס, אדם משכיל וחכם, שיהיה איתו תמיד, ילווה אותו בכל מקום, ילמדו הליכות חיים ויספק לו את כל צרכיו. אך בן המלך נטה להשתובב, הוא לא הטה אוזן לדבריו, לא אבה ללכת בדרכיו, ובחר בדרך רעה. הממונה סיפר למלך שבנו סר מן הדרך הטובה, והוא ממאן לשמוע בקולו ולעשות כדבריו. קצף המלך על בנו, ומרוב כעסו סרב לראות את פניו. הצטער בן המלך צער רב, וביקש לבוא אל אביו, להתחנן לפניו ולרצות את פניו. אבל הממונה נהג עימו בקפידה, וחסם את דרכו אל האב. לא זו בלבד, אלא שדאג לספר באוזני המלך את כל מעללי בנו, כדי להגדיל את כעסו והקפדתו. יום אחד הודיע הממונה לבן המלך, כי יאלץ להיעדר מן העיר למשך יממה, ניצל הבן את היעדרותו ורץ אל אביו, נפל לפני רגליו ובכה, התוודה על כל הרעה שעשה מנעוריו ועד עתה, התנצל, שקדחה בו אש נעורים, התחייב לקבל על עצמו לעזוב את דרכו וללכת בדרך טובים, והתחנן לפני אביו בקול מר: סלח נא, כפר נא לאשמותיי!" מיד נכמרו רחמי האב על בנו, ויקרבהו בימינו, הושיבו על ברכיו, והרעיף עליו את אהבתו. והנמשל מובן... (הימים הנוראים בהלכה ובאגדה עמ' 19)

ארובות השמים נפתחות

הרש"ש הקדוש תיקן סידור תפילה עם כוונות מיוחדות על פי הקבלה. לעשרת ימי תשובה תיקן הרש"ש כוונות מיוחדות, שונות לגמרי מן הכוונות הרגילות של כל ימות השנה. זאת מכיוון שבימים אלה יש איתנו הנהגה אחרת לגמרי: כל יום ויום השפע היורד עלינו, כלשונו הוא "כמים הנובעין טיפין טיפין", אך באותם ימים נפתחות "ארובות השמיים" - שפע אין קץ!

ובאמת מה מוטל עלינו לעשות כדי לקבל שפע כה רב? עלינו להכין את הכלים שבהם נקבל את השפע. שהרי אם אין כלים מתאימים - כל השפע יאבד, כי אין אפשרות לקבלו, כל התחזקות, כל תיקון המעשים, כל התקרבות נוספת לתורה ולאבינו שבשמיים - הרי הם הוספת כלי, שלתוכו נוכל לקבל שפע טובה וברכה.